עוד עולה מהדוח, כי למרות הגדלת טווח הרקטות המשוגרות מרצועת עזה, חלקן אף מחורבות בתיהם של המפונים, באתר ניצן אין כלל מיגון. גני הילדים, המעונות ובתיהם של המפונים חשופים לפגיעת רקטות. כמו-כן, באתר אין אבטחה ואין שמירה היקפית.

המבקר כותב כי "באתר ניצן אין מרחבי הגנה או מקלטים ציבוריים והקרווילות המשמשות למגורים ומבני ציבור המשמשים בין השאר לגני הילדים והמעונות אינם ממוגנים כל עיקר. כלומר, לתושבי האתר אין מיגון מכל סוג שהוא".

הוא מוסיף כי "נוכח התמשכות המגורים באתר ניצן וההסלמה במתקפת הטילים והגדלת טווח הסכנה על פיקוד העורף לבחון את הערכתו ולהתאימה למצב החדש שכן בפועל אין לתושבים אמצעי מיגון כלשהם והם מרגישים מופקרים לגורלם ונבדלים משאר תושבי המדינה. הגופים המופקדים על ניהול האתר והגופים המעורבים בניהולו, ובכללם שר הביטחון, משרד השיכון והמועצה האזורית חוף אשקלון וכן פיקוד העורף, חייבים לגבש תפיסת ביטחון שתהלום את הסכנות למפונים ותקנה להם ביטחון ותחושת ביטחון. דרישה זו מקבלת משנה תוקף נוכח הצפי שהם יעברו למבני קבע רק בעוד שנים מספר".

המבקר מותח ביקורת גם על התנהלות המינהלת בכל הנוגע להסכמים לדיור קבע של קבוצות מפונים. "נמצא כי המינהלת קבעה בכל הסכם סיוע שונה שכלל בין היתר שדרוג תשתיות, התחייבות לבנות מתקנים, מחיקת חובות, תשלומי הסדרת שינוי מעמד ישוב, כל אלה ללא שמירה על עיקרון השוויון בין מפונה למפונה ובין ישוב קולט למשנהו".

התנהלות המינהלת התאפיינה גם בהעדר שקיפות, שהובילה בין היתר למקרה שבו הועסק עמוס צוק כמנהל מרחב צפון במינהלת, תוך חשש לניגוד עניינים. צוק, אשר בבעלותו חברה למתן שירותי ניהול, שימש כיו"ר בתשלום של הוועד המנהל בקיבוץ יד חנה. במסגרת שירותי הניהול עסק צוק בהפיכת הקיבוץ למושב עובדים והסדרת חובות הקיבוץ מול הבנקים. צוק אף הפך לנושה של הקיבוץ בתביעה שהסתיימה בפשרה על פריסת חובות למשך 36 חודשים.

אך במסגרת תפקידו כמנהל מרחב צפון במינהלת, עסק צוק בניהול מו"מ על יישובם ביד חנה של קבוצת מפונים מחומש. כל זאת "תוך ניגוד עניינים" שלא הוסדר. המבקר מציין כי מתן כספים לקיבוץ במסגרת הסכם בין המפונים לקיבוץ והמדינה "היה בו כדי לשפר את מצבו של מנהל המרחב... שהיה בעל החברה, נושה של הקיבוץ... בנסיבות אלה היה לצוק עניין כלכלי בהפניית המפונים לקיבוץ זה דווקא".

בנושא זה, הדגיש המבקר, מנהלת סלע "לא פעלה לפי הוראות התקשי"ר".

גם עם המעבר של הטיפול לידי שירות התעסוקה לא תמה סאת ייסורי המפונים. "בסוף שנת 2007 הפסיק משרד ראש הממשלה להעביר את התקציב הייחודי לשירות, מאחר שלא הוארך תוקפן של החלטות הממשלה... משום כך נסגרו הלשכות המיוחדות, והופסק המימון של הפעולות הייחודיות שנעשו למען המפונים. המפונים שעדיין לא מצאו עבודה מטופלים מאז כדורשי עבודה רגילים בלשכות השירות הרגילות".

המבקר מותח ביקורת על תפקוד פקידי שירות התעסוקה וקובע כי הללו נושאים באחריות בכישלון השמת המפונים בחברות ממשלתיות. לדבריו, למרות הנחיות פנימיות של סמנכ"ל השירות "להעביר לו כל פנייה של חברה ממשלתית" כדי שיוכל להציע את המשרה תחילה למפונים "נמצאו עשרות הצעות למשרות בחברות הממשלתיות שהגיעו ליד הפקידים בלשכות השונות של השירות אך אלה לא העבירו אותן לסמנכ"ל. משום כך לא נרשם במערכת ההשמה הממוחשבת של השירות שההצעות האלה מיועדות למפונים והן לא הוצעו להם... ארבע הצעות, שאף על-פי שבמערכת הממוחשבת נאמר שיש להציען תחילה למפונים, בפועל הן הוצעו תחילה לדורשי עבודה שאינם מפונים ורק אחר כך למפונים". על כישלונו של השירות בהשמת מפונים בחברות ממשלתיות, עמד השירות רק כחמישה חודשים לאחר שהחל לטפל בנושא.

הביקורת העלתה כי מנכ"לית השירות דאז אסתר דומיניסיני הפנתה את תשומת לבו של מנכ"ל משרד התמ"ת גבריאל מימון לנושא והדגישה כי החלטת הממשלה בעניין קליטת מפונים בחברות ממשלתיות אינה מיושמת ויש לאכוף את ביצועה. בינואר 2007 התקיימה ישיבה במינהלת סלע שבה מסר סמנכ"ל שירות התעסוקה על כישלון קליטת מפונים בחברות ממשלתיות "לא נמצא כי משרד התמ"ת הוסיף לדון בנושא לאחר שמנכ"לית השירות פנתה אליו. לא נמצא כי התקבלו החלטות הנוגעות לבעיות שהועלו, לא נמצא כי הנושא נבחן על-ידי מינהלת סלע".

גם ניסיון להעניק למפונים הכשרה חלופית באמצעות קורסים לא עלתה יפה. המבקר מציין כי מדובר בקורסים כמו: שיווק וקידום מכירות, גננות נוי, ניהול פרויקטים וסופרי סת"ם, שלהם אין ביקוש.

ליקוי מהותי מצא המבקר גם בסוגיית ריכוז המידע על תעסוקת המפונים והשמתם בפועל. הוא ציין כי קיים פער משמעותי בין עמותת תעסוקטיף שקמה כדי לסייע למפונים למצוא תעסוקה, לבין הנתונים שבידי שירות התעסוקה. העמותה דיווחה על מספר מפונים מובטלים כ-1,300, בהם 430 שלא ניתן להעסיקם. לעומת זאת, שירות התעסוקה דיווח על 416 מפונים מובטלים. בדוח נכתב כי "בשל הפער הגדול בין הנתונים היה ראוי ששירות התעסוקה יבדוק מה מצבם התעסוקתי של המפונים שלא צויינו בנתוניו כדורשי עבודה אך צויינו ככאלה בנתוני העמותה".

בסיכום, כותב המבקר כי פעילות משרד התמ"ת בנוגע לשיקום תעסוקתם של המפונים הייתה לקויה "האפקטיביות שלו בכל הנוגע למציאת מקומות תעסוקה ולהקלת סבלם של המפונים הייתה מועטה. בנוסף על כך, משרד התמ"ת לא בדק את הפגמים בתוכניותיו ובהחלטות שהתקבלו". בדיקות אלו והמלצות לממשלה לתיקון היו מגדילות את הסיכוי למציאת עבודה עבור המפונים "שרבים מהם עדיין אינם מועסקים".

באחריות לכישלון מרכזי נוסף בשיקום המפונים, נושא משרד התמ"ת שהופקד על השיקום התעסוקתי. במאי 2005 הציג המשרד תוכנית לשיקום תעסוקתי מתוך הנחה כי "אין לראות במפונים אוכלוסיית דורשי עבודה רגילה ויש לתת טיפול מיוחד ואחר מקבוצת מקבלי אבטחת הכנסה ודמי אבטלה". משרד התמ"ת אף הדגיש כי "לממשלה חוב מוסרי עליון כלפי המפונים וככל שיתקצר שלב ההשמה המחודשת כך ייקל עליהם לפתוח דף חדש".

בין היתר הוחלט על-ידי הממשלה לתתת עדיפות לקבלת עבודה בחברות ממשלתיות למפונים. בדיקה שנערכה שנה לאחר מכן בסוף 2006, העלתה כי בחברות הממשלתיות נקלטו 1,500 עובדים חדשים, בהם רק 4 מפונים. נושאים באחריות לכך, החברות הממשלתיות שלא דיווחו לגורמי ההשמה כנדרש; שירות התעסוקה שלא הציע למפונים את המשרות; רשות החברות הממשלתיות שלא הגישה לוועדת השרים ליישום תוכנית ההינתקות דיווח מקיף על הפעילות בנושא.

על הכישלון "ניצחו" ועדת השרים, משרד התמ"ת ומינהלת סלע "שהנתונים בדבר כישלון השמת המפונים בחברות הממשלתיות הונחו לפניהם", אך לא נמצא כי הם בדקו את הסיבות לכישלון כדי לבחון דרכים לתקן את המצב".

לצורך הטיפול במציאת תעסוקה למפונים הקים משרד התמ"ת מרכז מיוחד וגייס לצורך תפעולו את הג'וינט בחוזה מיוחד, וזאת עד ליוני 2006. הביקורת העלתה בין היתר כי בתקציב משרד התמ"ת בשנים 2007-2006 הוקצב תקציב ייעודי - "סיוע תעסוקתי למפונים" - בסך 11 מיליון שקלים, "תקצוב ביתר. בדיקה העלתה כי בין ההוצאות שנרשמו בפועל תחת תקנה זו היו הוצאות בסך 2.2 מיליון שקלים עבור מיזם תעסוקה אחר שנכלל אף הוא בהסכם עם הג'וינט אך לא נגע למפונים".

המבקר מתח ביקורת על כך שבתום החוזה והשבת הסוגייה לידי שירות התעסוקה, לא נדרש הג'וינט להגיש דוח מסכם המפרט את פעולות המרכז ואם הושגו היעדים. לא זו בלבד, אלא ששירות התעסוקה שהיה מודע לכך שהטיפול במפונים עובר לידיו לא נערך בזמן, "לשכות השירות המיוחדות שהיו אמורות לטפל במפונים באתרים הסמוכים למקום מגוריהם לא החלו לפעול במועד המתוכנן".

את העיכובים בפתרונות קבע למפונים תלתה מינהלת סלע בסירובם לשתף פעולה. המבקר חושף בדוח כי אין יסוד לתליית הכשל בהעדר שיתוף פעולה שכן מרכיב זה היה ידוע ואף נלקח בחשבון במסגרת עבודת מטה נרחבת שהוכנה לפני ההינתקות על-ידי מומחים וצוותים על-פי הזמנת המועצה לביטחון לאומי, הגוף שעסק בהיערכות להינתקות. מדובר בדוח שהכין יועץ חיצוני, עו"ד גדעון ויתקון ודוח נוסף של ד"ר חיים צבן "מאפיינים ועמדות בקרב תושבי המועצה האזורית חוף עזה והצעת קווי מדיניות לקראת היערכות להתיישבות מחדש בתחומי הקו הירוק".

בדוחות הייתה המלצה מפורשת, כנובע ממאפייני הקהילות בגוש קטיף "העדפת פתרון משולב לקהילה, הקמת ישובים קהילתיים שיכללו בתי מגורים, מוסדות חינוך וציבור ויספקו למפונים מסגרת קהילתית ולמקצתם גם תעסוקה". גם בנייר עמדה של המכון הישראלי לדמוקרטיה מספטמבר 2003 הייתה המלצה לשקם את המפונים במסגרת קהילתית.

המבקר קובע כי מינהלת סלע לא דנה בעבודות מטה אלו, הבדיקות בנושאים אלו לא הורחבו ולא הושלמו. בחילופי דברים בין המבקר למינהלת סלע, לקראת הכנת הדוח, טענה המינהלת כי הציגה למנכ"ל משרד ראש הממשלה ולראש הממשלה דאז אריאל שרון את העבודות ואת "הקשיים". המבקר מדגיש כי לא נמצאו אסמכתאות לטענות "אין מסמכים המעידים כי בוצעה עבודת מטה מסודרת ומקיפה... כי הנושא על כל מורכבותו הוצג למקבלי החלטות... ניתן לסכם כי לא נעשתה עבודת מטה כהלכתה, דבר הגורם נזק רב ועוגמת נפש למפונים והכבדה על תקציב המדינה - דבר שיש לראותו בחומרה רבה".

יתרה מכך, "העובדה שרוב האוכלוסיה לא שיתפה פעולה עם הגורמים הממשלתיים הייתה צריכה לדרבנם לאסוף מידע ובכלל זה באמצעות מומחים, כדי לנסות לעמוד על העדפותיהם ולהיערך במידת האפשר עם מלאי קרקעות מתאים וזמן ליישובם המהיר".

היעדרה של ההיערכות, גררה שרשרת של תוצאות בהן חוסר התאמת קרקעות לצרכי המפונים והתמשכות תהליכי ישוב הקבע. המבקר קובע כי לידי מינהלת סלע נמסר מידע על מלאי קרקעות מתאים גם להתיישבות קהילתית, אך מידע זה לא בא לידי שימוש מאחר שהמינהלת לא אספה מידע על העדפותיהם של המפונים. רוב הפתרונות שהמינהלת הציעה לא התאימו ונדחו. מדובר בהצעות להתיישבות במקומות בעלי ציביון חילוני שלא התאימו למפונים בעלי אורח חיים דתי, כמו-כן משמעותן של מרבית ההצעות הייתה פיזור בארץ במספרים קטנים, דבר שהיה כרוך בקושי במתן מענה חינוכי, חברתי ודתי. הפתרונות לדברי המבקר היו "בלתי מציאותיים לאוכלוסיה".

מהדוח עולה כי העיכוב הממושך שסופו עוד לא נראה באופק, בבניית מגורי הקבע למפונים, הותיר אותם במצב של שוכני "סלאמס" בניצן ובעין צורים. באיכות הבנייה בניצן ש"הותאמה לטווח השימוש הנדרש - שנתיים בלבד, לא הובא בחשבון הבלאי הצפוי ממגורי המשפחות". התוצאה, "תנאי צפיפות וקשיים", וכן ליקויים רבים במגורים הזמניים "תקלות חשמל ומיזוג אוויר, מרצפות וקירות שבורים, מקלחונים מסוכנים בשל התנפצות דלתות זכוכית, ליקויים באיטום ובבידוד המבנים שגרמו לנזילות ולרטיבות, מבנים שאינם מבודדים מספיק מפני חום וקור וכתוצאה - צורך בהפעלת אמצעי מיזוג מתבקשת רוב ימות השנה.

"על תחזוקת המבנים בניצן הופקדו משרדי הביטחון והשיכון. בפועל "פיצול האחריות והסמכות לתחזוקת האתר בין כמה גופים הקשה על ניהולו ופגע ביעילות תפעולו". המבקר כותב כי תלונות רבות היו בעניין המקלחונים בקרווילות. "כבר מתחילת אכלוסו של האתר חזרו ונשנו בעיות במקלחונים בקרווילות רבות, בחלק מהמקרים אף בשני מקלחונים בקרווילה אחת".

על סיבת הליקויים במקלחונים שררו חילוקי דעות בין משרד הביטחון שסבר כי הליקויים הם עקב "שימוש לא תקין", למשרד השיכון שסבר כי הליקויים נובעים מאיכות ירודה של המקלחונים. עניין זה זכה ל-"עשרה דיונים, הוחלטו החלטות, ולמרות זאת נמשכו חילוקי הדעות והחלפת המקלחונים עוכבה עוד זמן רב... בקרווילה שבה התגוררו 9 נפשות, שני המקלחונים לא היו תקינים במשך שנתיים".

המבקר העיר למשרדי הביטחון והשיכון כי "היה עליהם לפעול מיד למציאת פיתרון מוסכם לטיפול בבעיות המקלחונים ולהימנע מעיכוב בתיקון הליקויים. מקלחון תקין הוא מרכיב בסיסי של רמת חיים סבירה, ולכן על משרד השיכון שהחל בטיפול, לזרזו ולהסדיר עם משרד הביטחון את נושא האחריות הנתון במחלוקת".