בית המשפט העליון: "הינשוף חוקי"

בית המשפט העליון פסק (יום ד', 11.2.09) כי מכשיר הינשוף הבודק ריכוז אלכוהול אצל נהגים הוא חוקי. השופטים אליקים רובינשטיין, אדמונד לוי וסלים ג'ובראן קבעו כי את הפגם בהסדרת השימוש במכשיר, העדר קביעה בדבר ריכוז האלכוהול האוסר בנהיגה, על המדינה להסדיר בתוך ארבעה חודשים. בהחלטה כתב השופט רובינשטיין כי הענות לעותרים, קרי, קביעה שלא ניתן להסתמך על בדיקות הינשוף בשל פגם בהסדרה, תביא לקטסטרופה מבחינת סיכון לחיי אדם.

בהחלטתו שם בית המשפט קץ למחלוקות הרבות שעורר השימוש במכשיר זה על-רקע טענות בדבר אמינות בדיקותיו והאפשרות להרשיע באמצעותן בפלילים. המערערים, מספר נהגים שהורשעו בנהיגה בשכרות על בסיס בדיקת בינשוף, טענו כי החוק לא קבע מהו הריכוז האוסר נהיגה, כמו-כן לטענתם, לא ניתן היה להרשיעם בתקופה של כשנה וחצי, תקופת ביניים, שבין תיקון סעיף 72 לחוק - בדצמבר 2005, וכניסתו לתוקף - רישומו ברשומות ביולי 2007, שכן השימוש במכשיר לא היה אז חוקי.

נהג שיכור הוא כמכונת מוות נעה

כאמור הטענות נדחו. השופט רובינשטיין קבע כי מדובר במכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית ו"ראוי מבחינה חוקתית, ושהריכוז האוסר מעיד על שכרות". הוא דחה טענות כי לא ניתן היה להרשיע נהגים בשכרות בתקופה של טרם רישומו החוקי של התיקון ברשומות. כל מטרתו של התיקון, כתב רובינשטיין, נועדה "למנוע מחשודים להתחמק מדרישת שוטר להיבדק". לפיכך פרשנות המערערים ההופכת את אותה תקופה לזמן של "התחמקות חוקית.. תחטא לכוונה זו".

השופט הוסיף, "לא ייתכן חולק שהשכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל. ואין צורך להכביר מילים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן ראוי מאבקן של הרשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד. עליהם ליתן פרשנות ישרה, שאינה דרך עקלקלות ואינה מתחכמת, אך גם אינה מוציאה מכלל פעולה את משאלת המחוקק בשל כשל בעל אופי טכני. כך מבקשים אנו לנהוג, לנהוג תרתי משמע".

אין מקום להפעיל פסילה חוקתית

לדבריו, העובדה שהמכשיר באותה תקופה לא אושר כדין יכולה לעורר לכל היותר טענה כי "חיוב אדם להיבדק באמצעותו היא דרישה בלתי חוקית. אך הדרך לקשור בין טענה זו לאי אפשרות לבסס הרשעה על ממצאיו, היא על-ידי החלת כלל פסילה חוקתי לפיו היות השימוש במכשיר שלא כדין (ולדידי אין לקבל טענה זו) תוצאתו היא אי קבילות של מימצאיו".

הוא הדגיש כי בעיניו אין ספק שאין הצדקה למהלך חוקתי בנסיבות אלה. יתרה מכך אם היה נקבע שבדיקה באמצעות הינשוף פוגעת "בזכויות, חודרנית או משפילה - ייתכן שהיה מקום להפעיל כלל פסילה חוקתי". אלא שכבר בית המשפט מצא בעבר שאין פגם בבדיקת ינשוף ולכן "אין מדובר בפגיעה בזכות המצדיקה פסילה חוקתית של תוצאות הבדיקה". בעוד שבדיקה במכשיר אין בה כשלעצמה פגיעה בכבודו של אדם, "בוודאי 'מידתית' היא לעומת החלופה של הפקרות הלומי יין ברחובותיה של עיר שאי אפשר לצפות מן הרשויות לקבלה מנהג שוטים שבעולם".

הקביעה תביא לקטסטרופה

הקביעה כי פגם אי ההסדרה מחדש של ריכוז האלכוהול האוסר, "מאיין" את האפשרות להסתמך על הריכוז הקבוע כיום, תביא, לדברי השופט "לתוצאה שאינה פחות מקטסטרופה בתחום רגיש ובעל אינטרס ציבורי עליון של דיני נפשות. נהגים רבים שאף הם אינם חולקים על כך שנהגו שבגופם ריכוז אלכוהול האוסר בנהיגה ייפטרו מעונשו של הדין - וישובו ברישיון המלכות לסכן את הבריות חלילה".

השופט סיכם כי "תיקון 72 ביקש להסדיר מחדש את ריכוז האלכוהול האוסר בנהיגה - וכך יש לעשות בתוך ארבעה חודשים מהיום. אין אדם ורשות שהם כמלאכי השרת שאין לפניהם משגה וטעות לעולם חוזרת. גם אם נתפרש המצב שנוצר בדרך שנתפרש יש לתקנו".