"התפלח" לאיצטדיון טדי ויקבל פיצוי מהעירייה

ילד ש"התפלח" לאיצטדיון טדי ונפל לתוך פיר עמוק, יקבל פיצויים מעיריית ירושלים. בית משפט השלום בירושלים פסק (יום ד', 11.2.09) כי העירייה התרשלה בכך שלא נקטה באמצעי "סביר, פשוט וזול" של חסימת הפתחים באופן "שלא תתאפשר כניסה דרכם, המובילה לנפילה לפיר, כפי שאירע לתובע".

מדובר באירוע משנת 1994, כאשר א., אז כבן 13, הגיע לאיצטדיון כדי לצפות במשחק. הוא ראה ילדים שנכנסו מפתחים בצידו המזרחי של האיצטדיון והלך בעקבותיהם. הוא נכנס לתחום האיצטדיון באזור היציע המזרחי. לא חלפו רגעים מספר והוא נפל לתוך פיר עמוק, נפצע ואיבד את הכרתו. בעקבות הפגיעה החל לסבול מהתקפי אפילפסיה ברמות שונות ונקבעה לו נכות בשיעור 56.8%.

סיכון באיצטדיון - חוח בין שושנים

בעקבות הפציעה הגיש א. תביעה באמצעות באי-כוחו, עוה"ד בעז ארד ושרון אביטל, נגד עיריית ירושלים בטענה כי היא נושאת באחריות לתאונה. כאמור, בית המשפט קיבל את התביעה ופסק לו פיצוי של מעל 2 מיליון שקלים. השופט רפאל יעקובי קבע כי העירייה הייתה צריכה לצפות "בכח ובפועל" את האפשרות לאירוע מסוג זה, וחובת הזהירות המוטלת עליה אפילו מוגברת, "שכן היא כוללת חובה כלפי ילדים, אשר הסיכונים הצפויים ביחס אליהם מוגברים".

הוא הדגיש כי במקרה זה קיימת "חובת הזהירות הקונקרטית מוגברת במיוחד גם בשל טעם נוסף. בנסיבות המקרה, של מתחם כה מושקע מסוג האיצטדיון, אשר הציבור בכללותו מוזמן לבוא אליו בהמוניו, הרי הימצאותו של הפתח דנן מהווה סיכון יתר. הנכנס למתחם כגון זה יכול לצאת, וסביר שייצא, מנקודת הנחה שכנגד סכנות וסיכונים פוטנציאליים ננקטו אמצעי הזהירות המתאימים. ממילא יקהו חושיו בכל הנוגע לזהירות עצמית מפני סכנות וסיכונים. משנמצא בכל זאת סיכון, שהוא בחינת 'חוח בין שושנים', או 'זאב במעטה כבש', יש בכך סיכון מוגבר, אשר גוברת החובה לנקוט נגדו באמצעי זהירות".

גם הנער נושא באחריות

העירייה לדבריו, "הפרה את חובת הזהירות, בכך שלא נקטה באמצעי סביר, פשוט וזול של חסימת הפתחים, באופן שלא תתאפשר כניסה דרכם, המובילה לנפילה לפיר, כפי שאירע לתובע... במקרה דנן נגרם לתובע נזק ממשי, כאשר הפרת חובת הזהירות היא, בבירור, הסיבה לקרות הנזק. ראשית - בשל כך שהנזק היה ניתן לצפייה בנסיבות, שנית - משום שהנזק היה בתחום הסיכון שהחובות באות למנוע, ושלישית - משום שעל-פי מבחני השכל הישר תרמה התנהלות העירייה לתוצאה המזיקה".

מצד שני, אחריות הוטלה גם על התובע. השופט ציין כי למרות שמדובר היה במעשה של נער כבן 14 בלבד, יש להטיל עליו "אשם תורם משמעותי, שכן התנהגותו הייתה בלתי ראויה מבחינה מוסרית, בכך שניסה להיכנס לאיצטדיון ללא כרטיס כניסה, במצב שבו לא הותרה כניסה ללא כרטיס (על-ידי התלוות לאחר). ההתנהגות הייתה לקויה גם מבחינת ההסתכנות המיותרת והפעלת שיקול דעת מוטעה בקשר לכך. המדובר בכך שא. ניסה להיכנס דרך פתח בלתי מוכר לו, אשר עלול להיות מסוכן כשלעצמו, ואשר אין הוא יודע מה מצוי מאחוריו. בהמשך, הדבר דרש ממנו גם מאמצים מיוחדים, כגון סיבוב הגוף, והכל כשהוא נתון בלחץ שמא ייתפס, שהוא אינהרנטי לאותם מעשים, ויש בו כשלעצמו להגביר הסיכון".

תמונה חיובית אך המעסיקים נרתעים

בית המשפט פסק כי העירייה תפצה את א. בסכום של מעל 2 מיליון שקלים, מתוכו יקוזזו גימלאות הביטוח הלאומי ו-25% אשם תורם. השופט ציין כי בעקבות התאונה א. לא הצליח להשיג תעודת בגרות ואף לא גוייס לצה"ל. נסיונו התעסוקתי כולל עבודה כקופאי בסופרמרקט, עבודה במכבסה השייכת לאביו ועבודה במסעדה של חברו, אך הוא התקשה במציאת מקומות עבודה נוספים בשל מצבו הרפואי.

עוד כתב השופט כי מתיאור חייו של התובע עולה תמונה חיובית, שכן הוא התגורר עם חברים בדירה שכורה, נסע לחו"ל שלוש פעמים, נוסע באוטובוסים כשצריך ועוסק גם בתחביבים כמו ציור, פיסול, נגינה וכדורגל. חרף זאת, "ועל אף התחזית האופטימית מאוד... שהעירייה מבקשת להיבנות ממנה, וטענות נוספות מצידה, יש להשקיף על הפגיעה בתאונה כעל כזו שיש לה משמעות רבה לפגיעה בכושר השתכרותו של התובע. לעניין זה ברור, כי יש בפגיעה כשלעצמה כדי לחסום את היכולת לעסוק בכר נרחב של תחומי עיסוק, הן מבחינת מה שקשור בלימוד אותם תחומים, הן במה שנוגע לעיסוק בהם בפועל. כמו-כן, גם לגבי מקצועות שהתובע יסכים לבצע, יש במצבו הרפואי הבעייתי כדי להרתיע מעסיקים פוטנציאליים מלקבלו לעבודה, ובכלל זה צפוי שככל שהוא יתחרה עם אחרים על מקום עבודה, הרי שמצבו הנובע מן התאונה יעמיד אותו בנחיתות לעומתם".

הסכומים לתשלום

בסיכום ההחלטה נקבע כי "על עיריית ירושלים ועל 'מגדל' לשלם סך 1,082,583 שקלים, ולמוסד לביטוח לאומי עליהן לשלם סך 764,500 שקלים. כמו-כן, העירייה ומגדל ישלמו שכר טירחת עורך דין בשיעור 20%... וכן את הוצאות המשפט הבאות: כל ששילמו תובעים אלה למומחה מטעמם ולבדיקות העזר שלצורך חוות הדעת שלו, חלקו של התובע בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט והאגרה ששולמו".

כמו-כן, הורה בית המשפט לעירייה ולמגדל, לשלם למוסד לביטוח לאומי שכר טירחת עורך דין בשעור 20% מסכום של 764,500 שקלים בצירוף מע"מ "ולא מעבר לכך".