חברי הכת טוענים כי ברשותם יש מסמכים המפריכים את "עלילת הדם של בן-ארצי", אולם סירבו לחשוף אותם. הם הסכימו רק לפרסם קטעים מאותם מכתבים של בן-ארצי, שבהם כתב [שגיאות הכתיב במקור]:

• "הקב"ה אנא תעזור לי להיות באמונה בך הקב"ה בחבורה ותוכנית אנא הקב"ה מחר בא הרב שמואל ומכוון אותי או עוזר ונותן לי משהו לעשות צעד ראשון קדימה..."

• "אבינו מלכינו תעזור לי להתמודד בסבלנות ברוגע בשקט ובשמחה בהתקדמות להפסיק עם הזימה להיות יהודי זך ונקי ובן אדם הקב"ה תסלח לי ותכפר לי על כל מה שעשיתי..."

• "אנא הקב"ה אני החלטתי להיכנע ונעשה ונשמע אליך הקב"ה. ואני ממשיך עם זה עד [...] אנא הקב"ה תשלח לי את הרב שמואל מחר שאני התקדם והעשה צעד ראשון קדימה שיהיה והעשה פתח ראשון וצעד ראשון קדימה כדי להפסיק עם [...]"

חברי הכת אמרו כי פנו לאחרונה לכמה רבנים בבקשה דחופה להקים הרכב של בית דין רבני מיוחד, שידון בטענותיו המשוללות כל בסיס של בן-ארצי, אולם כל הניסיונות לגבש עימו הרכב דיינים שכזה לא זכו לשיתוף פעולה מצידו.

הם דורשים ממנו לפנות עד ליום שלישי הקרוב (24.3.09) את כל המבנים שבחזקת העמותה אותם תפס, להתנצל בפומבי ולפצותם בסכום העומד על 2,500,500 שקל, אחרת יפנו לערכאות.

בהחלטה משותפת ואמיצה, כלשונם, התנתק בן-ארצי מרצונו מביתו וממשפחתו ועבר להתגורר בטבריה במטרה ללבן בינו לבין עצמו את העניין, תוך שהוא טוען כי הריחוק מהציבור יקטין את הבעיה ממנה הוא סובל, וכך התוכן הרוחני בחייו יגדל ויתפוס מקום רב יותר, עד לפתרון הבעיה באופן מוחלט.

על-פי גרסת החסידים, במהלך שלוש השנים בהן התגורר בעיר הצפונית, המשיך בן-ארצי להיות שותף בפעילות העמותה - כינוסים בארץ ובחו"ל ומפגשים עם תומכים, ידידים ובני משפחה. לדבריהם, לא נטשו אותו לגורלו מאחר שהכירו לו טובה על כך שקודם בשל הסגולות והערכים אותן ייחסו לו, והקירוב שלו לחצרות המקובלים והרבנים הבכירים בו נקטו.

עוד הם אומרים שבשיתוף פעולה מלא של רעייתו איריס, טיפלו בו ימים ולילות במסירות, למרות שסברו כי השפעותיה של הבעיה הקשה ממנה הוא סובל ומעשיו כתוצאה ממנה לא היו נהירים להם מספיק.

החסידים מגוללים מכאן ואילך, מסכת של מעשים שלכאורה ביצע נגדם בן-ארצי: השתלטות על מבני העמותה בכוח הזרוע באמצעות חברים ועובדים נושאי-נשק בעמותה תוך סיכון חיים ופלישה לשטחים לא לו; המצאת סיפור "דמיוני והזוי לחלוטין" בדבר חטיפה כביכול שלו ואחזקתו כאסיר בחדר בטבריה על-ידי חברי הכת; הטחת האשמות קשות וחמורות של סחיטה באיומים ובדרכים אחרות; פנייה לבני משפחות החסידים כדי להסית אותם נגד החסידים; פנייה לכלי התקשורת בעלילות שנאה ושטנה המציגות אותו כקורבן; האשמת חברי הכת בגניבה, בהצגת מצגי שווא, בזיוף, בסחיטה ואף בניסיון לרצח שלו ושל רעייתו באופן הדורש אבטחה במשך 24 שעות על-ידי אנשים חמושים.

"אילולא הדברים היו כה הזויים", כתבו. "היה הדבר נתפס על-ידי האדם הסביר כבדיחה רעה. אולם, בשל סגולותיך והמעמד שאותו הצליחו מרשיי להביא אותך בקרב הקהילה, נתפסו האשמותיך בבלבול וביצירת ריב ומחלוקת בקהילה, בקרב תורמי העמותה, הציבור והתקשורת באופן שכולם מוצאים עצמם מפולגים, כואבים, ושבורים לנוכח המציאות והאשמות השווא הקשות שאתה מטיל באנשים ישרים ושומרי מצוות".

אולם בקיץ האחרון או בסמוך לכך, התרחש אירוע מיוחד, כלשונם: חברי ההנהלה נחשפו לעשרות כתבי-יד אותם רשם בן-ארצי במסגרת אמונתו כי אדם צריך "לשפוך את ליבו" על נייר, כפי שהוא מטיף למקורביו. לטענתם, מקריאת אותם כתבי-יד, שכנראה ביקש שחברי ההנהלה ישימו ידם עליהם, עלה החשד כי "ביצעת מעשים חמורים, ואף חשודים פליליים, הנובעים כולם כתוצאה מהבעיה הקשה ממנה אתה סובל. חמור מכך, מאותם כתבי יד שרשמת עלה ברורות, כי עולם החומר והגוף משתלט עליך ומרחיק ממך את עולם הרוח העומד בבסיס אותם ערכים שעליהם תלויה ועומדת העמותה ומוסדותיה".

על אופן השתלשלות העניינים מאז אותו גילוי כביכול, מספרים חברי הכת כי בשיחות שקיים בן-ארצי עם חברי ההנהלה עלתה זכותו לפרטיות, ומנגד - חובתם המוסרית של חברי ההנהלה למנוע ממנו קיומן של פגישות בארבע עיניים עם ציבור המאמינים בסגולותיו, וזאת כדי "למנוע מצבים קשים של גילויי בעיתך, למול אותם אנשים תמימים הבאים בקרבתך לייעוץ ו/או תרופה לבעיותיהם". "לא זו אף זו", המשיכו, "חומרת בעייתך התגלתה כחמורה כל כך, שאף עלייה לתורה או ישיבה בקרב ציבור מאמינים וחסידים גרמו לך לדבריך להתגברות בעייתך באופן שאתה עצמך ביקשת שלא לעלות לתורה, וזאת כדי להימנע מזילות השם".

אנשי הכת אמרו כי לאחר חזרתו לחיים עם בני משפחתו, ניסה בכל מאודו במהלך חודשים רבים להיפגש עם הציבור ולחזור ולקיים אורח חיים תקין. אולם לא רק שהבעיה לא טופלה, אלא גם "הצהרותיך ו/או אמונותיך בדבר הערכים שעל-בסיסם מתקיימת העמותה היו לצנינים בעיניך, והחלטת לעשות מעשים חמורים ביותר העומדים בניגוד לכל העקרונות ו/או הערכים שלהם הטפת ברבות השנים".

חברי הכת מגלים כי באותה תקופה ביקש מחברי ההנהלה, ממשפחותיהם ואף ממשפחתו שלו, שיסתירו את הבעיה כדי לא לפגוע בחסידים הרבים של בן-ארצי, ששימש כאביהם הרוחני. הם טוענים כי על אף התבודדותו ופנייתו לפתרון ה"מחלה", כפי שהגדיר אותה, התרחבו מוסדות העמותה והגדילו את קהל התומכים והמאמינים בדרכה, אף ללא נוכחותו של המנהיג.

לפני כשמונה חודשים, הם ממשיכים, החליט בן-ארצי לשוב לביתו שבתלמים לאחר שלטענתו הוא נתון בשלב הסופי של פתרון הבעיה. לדבריהם, באותה תקופה ביקשה אשתו לפרסם בציבור את הבעיה בה הוא לוקה ולהתגרש ממנו. "היה זה הרב שוקרון [שמואל שוקרון, רב המועצה, ע.י.] שניסה בכל מאודו לאחות את הקרעים ולשמור על כבודך, ולמנוע את הרע בטרם יארע וזאת כחלק מאמונתו בך", כתבו לבן-ארצי.