ארסן ונגר והכדורגל של ארסנל מסיטים לעתים את תשומת הלב מהנסיבות שבהן היא פועלת. זה ידוע שארסנל לא משקיעה ברכש סכומים שמתקרבים ליריבותיה בצמרת האנגלית. אולם מעטים עושים להם על כך הנחות כי רואים בתופעה שיגיון פרטי של ונגר. זה רחוק מלהיות מדויק – לארסנל יש פחות כסף לבזבז בעיקר בגלל ההחזרים על בניית האצטדיון – אבל ניחא. כבר יותר משנה שעושים לונגר עוול גדול יותר, כאשר מבקרים את ארסנל על תוצאותיה כמעט מבלי להתחשב במכת הפציעות הדי מטורפת שנחתה עליה. תומאס רוסיצקי לא משחק יותר משנה וחצי. אדוארדו דה סילבה נעדר לשנה. ססק פברגאס החמיץ חמישה חודשים. ת'יאו וולקט קרוב לארבעה. ועמנואל אדבאיור עשרה שבועות. אפילו הלילה בויאריאל תיאלץ ארסנל לשחק בלי השחקן הכי טוב שלה העונה, רובין ואן פרסי, שנפצע השבוע.ונגר כמעט לא מקטר על מגפת הפציעות אלא בוחר להדגיש את הכדורגל האגרסיבי-אלים שהיריבות מפעילות מול הטכניקה והמהירות של ארסנל. אדבאיור לעומת זאת הזכיר השבוע כי "רוב השחקנים הטובים שלנו היו פצועים העונה. אם היית מבקש ממנצ'סטר יונייטד להסתדר בלי רונאלדו, רוני, גיגס וברבאטוב אז גם הם לא היו במקום שהם נמצאים בו עכשיו". יונייטד צפויה לזכות בפרמיירליג ואם לא זו תהיה ליברפול או צ'לסי. ארסנל מפגרת אחר המוליכה בעשר נקודות (עם משחק עודף) ולכן עליה להיות שמחה על כך שכמעט הבטיחה את מקומה בצ'מפיונס בעונה הבאה ובעיקר להתרכז במשימות שנותרו לה: גביע האלופות והגביע האנגלי.
ברור שהצ'מפיונס היא המשימה הראשונה במעלה, במיוחד משום שארסנל מעולם לא הוכתרה כאלופת אירופה. "לי זה פחות חשוב באופן אישי אבל למועדון זה דבר עצום", אמר ונגר לפני שלוש שנים, ימים ספורים לפני הגמר בו הפסידו התותחנים לברצלונה. העונה לא הייתם שומעים מונגר משפט כזה. המאמן האגדי, שכבר ארבע שנים לא זכה בתואר, כמהה לזכות בפרס היוקרתי מכולם. הגם שהוא לא נערך בשיטת ליגה (ונגר תמיד טוען כי רק ליגה ארוכה משקפת איכות, ולא שיטת נוקאאוט). ולמרות זאת, ונגר טורח לציין כי "אנחנו אנדרדוג גדול בליגת האלופות. יונייטד, ליברפול וברצלונה הן הפייבוריטיות. אבל זה לא אומר שאין לנו סיכוי לזכות בגביע".
סיכוייה של ארסנל לזכות נובעים בראש ובראשונה מהכדורגל ההתקפי והמוצלח שוגנר ייסד. אבל אין להתעלם מפקטור נוסף שפועל לטובת ארסנל: הפצועים שלה חוזרים לכשירות והיא נמצאת במומנטום. 17 משחקים רצופים ללא הפסד זה נחמד ומעודד, אך יותר חשוב שוולקוט, פרבגאס ואדבאיור חזרו השבוע (הראשון שב לפני חודש, אך שוב נפצע). בשבת האחרונה ניצחה ארסנל 0-2 את מנצ'סטר סיטי כשכל השלושה מציגים יכולת גבוהה וזוכים לציון 7 (בטיימס). אדבאיור כבש את שני השערים מבישולים של פברגאס, והמשחק היה יכול להסתיים גם בהפרש של ארבעה וחמישה שערים. "הקבוצה משחקת בקלילות שמסבה לי להנאה", אמר ונגר, "אנחנו משחקים ללא בלם יד (הנד-ברייק)".
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/9/122509.jpg
כמובן שגם הצטרפותו של אנדריי ארשאבין אחראית לקלילות שוגנר מדבר עליה, אך חזרתם של אדבאיור, פברגאס, וולקוט ואדוארדו חשובה עוד יותר. הרביעייה הזו גם חוזרת לארסנל הרבה יותר חזקה. היא ניצחה בששת משחקי הליגה האחרונים שלה, כבשה 17 שערים וספגה שלושה בלבד. "תמיד האמנתי ביכולת ובאופי של הקבוצה למרות שהיא מאד צעירה", אמר ונגר בשבת, "ובגלל שזו קבוצה צעירה היא הולכת ומשתפרת. אני מאד נרגש לקראת המשחק הבא".
ויאריאל במדריגל היא לא משוכה נמוכה עבור ארסנל. "כשאתה משחק בספרד אתה חייב להיות במיטבך", מסביר וגנר. המנג'ר צודק ועל מנת לנצח הערב ארסנל תידרש לכדורגל אפקטיבי. מה שאומר שיש למה לצפות: ארסנל תמיד מחויבת למשחק היפה, אבל הלילה היא מחויבת גם להוציא תוצאה. הדרך שבה קבוצה של ונגר מיישבת את המחויבות לאסתטיקה עם הצורך בפרקטיקה היא מרתקת במיוחד. לא כל שכן כאשר האסתטיקנים הגדולים שלו חוזרים למגרש.
