הממשלה החליטה (יום א', 26.4.09) להכין חוק חדש לקביעת מעמדו של בית העצמאות בתל אביב, במקום הצעת החוק של הח"כ-לשעבר אפרים סנה. החוק החדש ישמר וישחזר את אולם הכרזת העצמאות והמסמכים הקשורים בכך - נושא שלא נכלל בהצעת החוק של סנה, שכבר עברה כמה דיונים בכנסת הקודמת.
החלטת הממשלה אומרת, כי בבניין תהיה תצוגה בשלושה נושאים:
- הכרזת העצמאות של המדינה, בה' אייר תש"ח, כולל שיחזור האולם המקורי ותצוגת מסמכים רלוונטיים. האולם והמסמכים קיימים במקום זה שנים, ומדובר אולי על חידוש רהיטים, הוספת מסמכים וכדומה. גם ייקבעו חדרים לפעילות חינוכית בנושא זה.
- מוזיאון לתולדות עם ישראל בארץ ישראל.
- הנצחת פעלו של מאיר דיזינגוף.
הצעת החוק של סנה ואחרים, שהוגשה לכנסת לפני כשנה וחצי, דיברה באופן כללי על "מתן ביטוי לגודל המעמד של לידת מדינת היהודים". היא לא הזכירה, משום מה, את שיחזור האולם ותצוגת המסמכים. נראה כי זוהי הסיבה שהממשלה החליטה אתמול ליזום חוק חדש (אמנם על בסיס הצעת החוק הקיימת), דבר שיביא למעשה לביטול הצעת החוק של סנה.
בנוסף, הצעת החוק של סנה לא דיברה על הנצחת זכרו של דיזינגוף. במקום זאת, התרכזה הצעת החוק בתיאור מפורט של האגפים שיהיו במוזיאון המתוכנן. הממשלה החליטה לתקן גם עניין זה, וקבעה כאמור כי חלק מהבניין יוקדש לפעלו של דיזינגוף.
הצעת החוק תקבע גם, כי המדינה תממן את אחזקת והפעלת הבניין, ששמו יהיה מעתה "בית העצמאות". סנה הציע להקים "ועד מנהל" מסורבל, בן 25 עד 51 חברים, ולא ברור אם הצעת החוק של הממשלה תתייחס לנושא זה. לא נקבע לוח זמנים להגשת הצעת החוק לכנסת.
מצד שני, לא ברור מה יעלה בגורלו של "בית התנ"ך", התופס כיום אחת משלוש הקומות של הבניין. הצעת החוק הממשלתית אינה מזכירה נושא זה, ומכאן עולה כי תצוגת בית התנ"ך תפונה מהבניין ותועבר למקום אחר - לא ברור לאן. בית התנ"ך הוקם לפני 40 שנה ביוזמתו של דוד בן-גוריון. יש בו בין היתר תצוגות של ספרי תורה עתיקים.
מטרת החוק המוצע היא לשים קץ לביזיון המתמשך של הזנחת הבניין, שבו הוקמה המדינה. כיום אין לבניין תקציב קבוע, והוא ניזון מגביית דמי כניסה, המכסים בקושי את הפעילות השוטפת. אין תקציב לאחזקה ולשיפוצים. בזמנו, לא היה אפילו תקציב לדגל הולם. איש העסקים שמואל פלאטו-שרון הציע בזמנו לתת מתנה דגל חדש, ואולי אף לרכוש את הבניין או לסייע באחזקתו.
הזנחת הבניין היא תוצאה של גלגולי הבעלות עליו. הבניין הוקם בשנת 1910, על-ידי מאיר וצינה דיזינגוף, על המגרש (מספר 43), שבו זכו שנה קודם לכן בהגרלת המגרשים המפורסמת של שכונת אחוזת בית, הלא היא תל אביב. הבניין היה בן קומה, ובשנות העשרים נוספו לו קומה שנייה, ואחר כך שלישית. עם היבחרו של דיזינגוף לראש העיר, הפך הבניין לאחד החשובים בתל אביב, ואף נערכו בו ישיבות של מועצת העיר.
ב-1930, לאחר פטירתה של רעייתו צינה, החליט דיזינגוף להפוך את רוב הבניין למוזיאון האמנות הראשון של תל אביב. המוזיאון נפתח ב-1932, ודיזינגוף עבר להתגורר לבדו בקומה ג'. עם פטירתו, ב-1936, הוריש דיזינגוף את הבניין לעירייה. היא המשיכה להפעיל בו את המוזיאון, עד שעבר לביתו הנוכחי בשדרות שאול המלך. רוב חפציו האישיים של דיזינגוף מאוחסנים כיום במחסן של העירייה, ועם שיפוץ הבניין ניתן יהיה להחזירם למקומם המקורי.
לפני כ-40 שנה העבירה העירייה את הבניין והמגרש, ללא תמורה, למדינה. אולם המדינה לא הקצתה במשך עשרות שנים סכומי כסף לאחזקת הבניין, ולכן הוא הוזנח.
הארוע המפורסם ביותר בבניין היה הכרזת העצמאות, בה' אייר תש"ח, לפני 61 שנה כמעט בדיוק. מארגני ההכרזה חיפשו בניין ציבורי מרכזי, שיהיה מוגן מפני התקפות אפשריות של מטוסים מצרים. הבניין נבחר, כנראה, משום שעצי השדרה מסתירים אותו מהאוויר.
הכרזת העצמאות התקיימה ביום שישי, 14 במאי, ב-4 אחר-הצהריים. המועד המקורי שקבעה עצרת האו"ם היה 15 במאי, וההכרזה הוקדמה ביום בגלל השבת. לא נמסרה הודעה רשמית, אך השמועה עברה מפה לאוזן, ומאות אנשים נקהלו מול הבניין, שבו קרא בן-גוריון את ההכרזה ההיסטורית.
