מקבל אות הרמטכ"ל השתתף בשוד מזוין

נ.ב (השם המלא שמור במערכת) בן ה-23, הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בעבירת ניסיון שוד בנסיבות מחמירות (שוד מזוין בצוותא). בעקבות ההסדר הופנה הנאשם לשירות מבחן לקבלת תסקיר.

הנאשם הודה שביום 4.9.2005 הגיע ברכבו לתחנת הדלק "דלק" בחולון בלוויית שני אנשים נוספים, ארביב ומזרחי, כאשר השלושה היו מציידים באקדח צעצוע, חרב ושתי מסכות גרב. ארביב ומזרחי יצאו מהרכב רעולי פנים. משדרש ארביב מהמתלונן, עובד התחנה, את הכסף, תקף האחרון את ארביב, ואז החל מזרחי להכותו באמצעות החרב, בכוונה לשדוד אותו. אח"כ השניים חזרו לרכב בו המתין הנאשם והם נמלטו מהמקום. המדינה הגישה את גיליון הרישום הפלילי של הנאשם ממנו עלה שלחובתו הרשעה אחת בביה"ד הצבאי בגין החזקת סמים. במסגרת הטיעונים הבהירה המדינה כי תפקידו של הנאשם היה להישאר ברכב על-מנת לאפשר את המילוט כפי שאכן אירע.

המדינה הסבירה שכתב האישום הוגש לאחר 3 שנים מכיוון שאחד המעורבים בפרשה היה סוכן, ונעשו פעולות שכללו פתיחת תיקים, ובעטין נגרמה סחבת בתיק. למרות תסקיר חיובי בעניינו של הנאשם, עתרה המדינה להשית עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן וקנס לשיקול דעת ביהמ"ש.

סנגורו של הנאשם גילה כי במהלך שירותו הצבאי קיבל הנאשם אות הרמטכ"ל (בפקודת המטכ"ל המתייחסת לאות ההערכה, נאמר שאות הערכה מטעם הרמטכ"ל ניתן בהתאם להחלטת ממשלה 589 סט/35 מיום 26 באפריל 1981 וועדת השרים לענייני סמלים וטקסים 35-60 מיום 31 במרץ 1981). הרמטכ"ל רשאי להעניק לאדם אות הערכה, כביטוי סמלי של הוקרה על מעשה בעל חשיבות עליונה שעשה אותו אדם, במישרין או בעקיפין, לחיזוקו של צה"ל, ואשר יש בו כדי לקדם באופן ניכר את בטחון המדינה.

לדברי הסנגור, חרף חומרת העבירה, השיקולים הרבים לקולא מטים את הכף לזכות הנאשם, ועתר לעונש מותנה בלבד ולחלופין לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות בתוספת פיקוח מבחן למשך שנה. "הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, מבלי שהובטח לו דבר, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר". הסנגור הדגיש שכתב האישום הוגש בשיהוי ניכר. האירוע התרחש ביום 4.9.05 וכבר ב-12.9.05, שמונה ימים לאחר האירוע, הודה הנאשם במשטרה במיוחס לו והפליל את שני הנאשמים הנוספים, ואולם כתב האישום הוגש רק ביום 12.6.08- כמעט 3 שנים לאחר ההודאה. לטענת הסנגור, ניתן היה להגיש כתב אישום נגד הנאשם בלבד כבר בסמוך להודאתו. "מעורבותו של הנאשם הייתה הפחותה מבין השלושה, הוא לא בא במגע ישיר עם המתלונן, לאחרון לא נגרם כל נזק פיזי ממשי והשוד אף לא צלח. שירות המבחן מצא שהנאשם מתאים לטיפול ולפיקוח במשך שנה, וסבור ששליחתו לכלא תגדע את תהליך שיקומו ואורח חייו הנורמטיבי אותו מנהל כיום".

שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב יהודית שיצר, החליטה לנהוג עם הנאשם כבית הלל ולא להטיל עליו מאסר בפועל. "אין להקל ראש בעבירות ניסיון לשוד ואף אם הן נעשות באקדח צעצוע, אין זה מעשה משובה בלבד. הקלות שבביצוע העבירות והרווח שלצידן מגבירים את הפיתוי לבצען, כשממול עומדים הקרבנות חסרי אונים. יחד עם זאת, לעולם על בית המשפט לראות את הנאשם הספציפי הניצב בפניו, ונסיבותיו האישיות. במקרה דנן נראה שהנאשם לא משתייך לעולם הפשע. בעברו רק עבירה בודדת של החזקת סמים לשימוש עצמי מתקופת שירותו הצבאי לפני כ-4 שנים. מאז ביצוע העבירה הנדונה, לא הסתבך בעבריינות והוא עובד ומתפקד.

"מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם ביצע את העבירה בהיותו בן 19 שנה. הוא בן יחיד לשני הורים שהתגרשו בינקותו, גדל אצל סבתו ומאז היותו בן 6 שהה במסגרות חוץ ביתיות שונות. לאורך שנות גדילתו סבל חסכים רגשיים ותחושות דחייה ונטישה, למרות זאת סיים 12 שנות לימוד, וכן שירות צבאי מלא לרבות קבלת אות הרמטכ"ל על השתתפות במלחמת לבנון. הנאשם לוקח אחריות על ביצוע העבירה, מביע חרטה ובושה כנים לגביה, ונימק כי הרקע לביצועה היה חובות כספיים של אמו ודודו שלחצו עליו לפתוח חשבון בנק על שמו ועקב פעולותיהם נפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל. כיום, כ-4 שנים לאחר ביצוע העבירה, עובד הנאשם באופן מסודר ועומד להינשא. שירות המבחן המליץ על העמדתו של הנאשם לתקופת מבחן של שנה, בה יעבור תהליך טיפולי להכוונה, התנהלות בוגרת והתמודדות אדפטיבית עם קשייו, זאת לאור התרשמות השירות כי לנאשם היכולות, הכוחות והנכונות להתמיד ולעמוד בכך. אני סבורה שהמקרה דנן עונה אחר אמות המידה לעיל כאשר יש להתחשב במיוחד בשירותו הצבאי המלא של הנאשם".

השופטת שיצר מתחה ביקורת על השיהוי בהגשת כתב האישום: "הנאשם ביצע את העבירה ביום 4/9/05 ושמונה ימים לאחר מכן, ביום 12/9/05, הודה בביצועה בחקירתו במשטרה. לאור ההודאה בביצוע העבירה המיוחסת לו, המייתרת המשך חקירה ושמיעת ראיות, לא הייתה מניעה אובייקטיבית הנוגעת לנאשם עצמו להגשת כתב האישום נגדו בסמוך להודאתו. זאת ועוד, המעורב שהיה סוכן, ממילא לא היה צריך להעיד, בהינתן הודאתו המלאה של הנאשם. בפועל, כתב האישום דנן הוגש רק ביום 12/6/08 בשיהוי של כ-3 שנים". לדברי השופטת שיצר, על בית המשפט ללכת לקראת הנאשם: "אני מדגישה כי בנסיבות המפורטות נתתי משקל רב להודאתו המהירה של הנאשם עוד בשלב החקירה, והחיסכון הרב הן בזמנה של המשטרה והן בזמנו של בית המשפט. יש בכך גם כדי להעיד על אישיותו, כוחותיו ורצונו הכנה להישאר אדם נורמטיבי כפי שגם מוכיח שירותו הצבאי המלא, והעובדה שלא ריצה מאסר קודם לכן ומאז ביצוע העבירה והזמן שחלף. השיהוי אף הוכיח הלכה למעשה שלא עבר כל עבירות נוספות.

"בהתחשב ברקע של הנאשם, שאינו קל ומאמציו להיות אזרח חיובי, אני מוצאת כי ראוי שבית המשפט יושיט לו יד, יעודד את מאמציו ויאפשר לו לקבל טיפול, להשתקם ולהישאר אזרח מועיל לחברה, כהמלצת שירות המבחן". בסופו של דבר נגזרו על הנאשם העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, צו מבחן למשך 15 חודשים ופיצוי למתלונן בסך של 700 שקל. עוד נקבע ששירות המבחן יבנה עבורו תוכנית טיפולית מתאימה וידווח לבית המשפט.