פרקליטות המדינה הגישה ערעור (14.1.01) לבית המשפט העליון, על זיכויו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס, מעבירה של הפרת אמונים שיוחסה לו באישום השלישי שהוגש נגדו (זו המכונה: "פרשת שולדנפריי").
במקביל מבקשת הפרקליטות להחמיר בעונשו של שבס - עליו נגזרו שנתיים מאסר בפועל בגין הרשעתו באישום הראשון וקנס כספי בסך 50 אלף ש"ח - באם יתקבל הערעור על האישום השלישי.
על כתב הערעור חתמה עו"ד רחל סוכר, המשנה לפרקליטת המדינה לתפקידים מיוחדים. שמו של עו"ד צבי קלנג, שהיה התובע בפרשה זו, אינו נזכר עתה בכתב הערעור.
בכתב הערעור מציינת התביעה, כי היא אינה חולקת על העובדות - כפי שנמצאו ואושרו על-ידי השופט אדמונד לוי, אלא היא מערערת על מסקנותיו של השופט, שלא ראה במסכת העובדתית שהוצגה בפניו משום עבירה פלילית, ועל כן לא הרשיע את שבס באישום זה.
בערעור טוענת הפרקליטות, כי השופט אדמונד לוי קבע כי שבס סייע לאחים גיל ודורון שולדנפריי, תוך שימוש בתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, וסייע להם לקדם שינוי ייעוד במקרקעין שבבעלות חברת ליגד שבשליטת האחים שולדנפריי. עו"ד סוכר כותבת בכתב הערעור, כי בית המשפט קיבל את כל טענותיה העובדתיות של המדינה בנושא זה, אולם למרות זאת זיכה את שבס מהאישום הזה.
בערעור מבקשת התביעה להרשיע את שבס גם באישום זה - בעבירה של מרמה והפרת אמונים. בערעור נטען, כי על-פי ההלכה הפסוקה יש להתייחס לסממן השחיתות בחומרה הראויה כחלק ממאפייני העבירה, ולהרשיע את שבס בעבירה זו. לטענת התביעה, שבס פעל תוך ניגודי עניינים, והעדיף את טובת של חבריו - האחים שולדנפריי, על-פני טובת המדינה ומחוייבותו כמי שמשמש בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה. המשיב הקדיש את מלוא מרצו לקידום הפרויקטים של ליגד, ואף רתם לשם "כך גם את עובדי האגף למעקב ובקרה, הסרים למרותו, והכל למען לסייע לחבריו, נטען בערעור.
על ערעור הפרקליטות באישום האמור מסר שבס תגובה לעיתונות, ובה מסר, בין היתר, כי לערעור התביעה אין כל יסוד בעובדות או בדין. כן מסר, כי הוא חולק על מרבית קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בנושא זה.
במקביל לזאת, מפנה שבס בתגובתו לדברים כתב השופט, לפיהם לא מצא השופט כל סממן של שחיתות בפעולותיו של שבס ואף קבע: "... הזמן שהקדיש הנאשם לטובת הפרויקטים של האחים שולדנפריי, היה בסופו של דבר מזערי אם לא לומר אפסי, במסגרתה של אותה פעילות אינטנסיבית לקידום מאות פרויקטים אחרים בכל רחבי המדינה..."; ועוד: "... הנאשם שימש יד ימינו של ראש הממשלה בתחום זה, עשה חיל והביא להאצת הבנייה, ולראיה כל אותם שבחים שהרעיפו עליו אנשי הרשויות המקומיות, התאחדות הקבלנים ואנשי ועדת התכנון".
שבס מגיש ערעור:
במקביל לתגובה באשר לערעור שהגישה התביעה, מסר שבס לעיתונות את תמצית נימוקי הערעור שהוא עומד להגיש ביום ב' (15.1.01), שבו הוא טוען כי לא היה שמץ ראיה לקביעותיו של השופט שהרשיעו באישום הראשון. נביא להלן את עיקרי טיעוניו:
- הקביעה ששבס היה אמור לקבל טובת הנאה באותה עיסקה, אינה נכונה. הקביעה התבססה אך ורק על רישומים שנערכו במחברתו של איש עסקים (שבתאי דובדבני). שבס לא נכח בעת הרישום במחברת וקיומה נודע לו רק במשפט. כותב הרישומים וחבריו (שהופיעו כעדי תביעה), הכחישו כי התכוונו אי-פעם או חשבו לשתף את שבס בפירות העיסקה. שבס אפילו לא נחקר על כך;
- לטענת שבס, לא יעלה על הדעת להרשיע עובד ציבור בכיר על סמך רישום סתום של אנשים זרים, שהרי בכך ניתן לחסל כל איש ציבור - על-ידי עריכת רישומים שאותו איש ציבור אינו שותף להם ולא יודע על קיומם;
- הקביעה כאילו פעל שבס מאחורי גבו של רבין, אינה נכונה. שכן מיכה חריש (שהיה בתקופה הרלוונטית שר התעשיה והמסחר) - שעל עדותו סמך השופט ידיו, העיד ואמר כי רבין היה מיודע לנושא;
- שבס דוחה את קביעת השופט כאילו עסק בהזמנת נשיא אותה מדינה זרה, ללא ידיעת ראש הממשלה. לטענתו, הזמנה שכזו יכולה להינתן רק על-ידי ראש הממשלה עצמו, וכך גם העידו בכירים רבים, בהם: שמעון פרס, דני יתום, איתר הבר ושבתי שביט.
