"המבנה הריכוזי בבנקים בישראל - רק תרם להם"

לפי ניתוחו של גושן, הבעיה המרכזית בתאגידים שבהן הבעלות מפוזרת הוא ניהול בלתי-יעיל, ואילו הבעיה המקבילה בתאגידים שבבעלות ריכוזית היא עושק המיעוט. "הבעיות הללו זקוקות לפתרון, דהיינו מציאת הדרך להבטיח שהניהול יהיה יעיל ויגדיל את שווי החברה ואיתור הדרך להפחית עד כמה שניתן ניצול המיעוט על-ידי בעל השליטה", אמר.

הוא המשיך ואמר כי ניהול יעיל מוכתב על-ידי יצירת תמריצים מתאימים. "בחברות שבהן קיים מבנה בעלות ריכוזי בעל השליטה דואג לכך, ואילו בחברות שבהן מבנה הבעלות מפוזר - השוק אמור לדאוג לכך", הסביר. בכל הקשור למניעת עושק המיעוט בחברות בהן יש בעלות ריכוזית, האחריות, לדברי גושן, מוטלת בסופו של דבר על בתי המשפט. הוא אמר כי תגובה איטית של המערכת המשפטית לניצול לרעה של חברות תחריף את הבעיה. לעומת זאת, הוא הסביר, בחברות בעלות מבנה מבוזר הפיקוח הוא בידי השוק.

"תפקיד המאסדר הוא בעל חשיבות עצומה ביישום הפיקוח לפי המודל הזה. אנחנו רוצים שחברות יתאגדו במבנה בעלות שהכי מתאים להם כדי למקסם את יעילותן הכלכלית ולהבטיח צמיחה. אנחנו רוצים שההתאגדות לא תושפע משיקולים של ארביטראז' אסדראי, שיעוותו את ההחלטה הכלכלית. אם חברה מעדיפה לעבור ממודל בעלות אחד לאחר, השיקול המרכזי בקבלת ההחלטה הזו צריך להיות כלכלי. הבעיה היא שאם במשטר אחד טובות ההנאה גדולות ובאחר הם קטנות, החברות יעברו למשטר שמבטיח טובות הנאה גדולות יותר ולכן נושא טובות ההנאה אינו יכול להיות שיקול לגיטימי בקבלת החלטה כזו", טען גושן.

בהקשר הזה, אמר, יש משמעות רבה לאופן בה החברה מנהלת את סיכוני השוק שלה, כיוון שניהול סיכונים משפיע על שווי החברה. "ניהול סיכונים משפיע גם על גודלן של טובות ההנאה הפרטיות. הוא נוגס בשיקולים של איכות הניהול לטובת חבילות שכר בעלות ראייה קצרת טווח לטובת המנהלים, וכפי שכבר אמרתי כמה פעמים בעבר, תאוות בצע מתגברת על היגיון ועל זיכרון והדבר הוכח, לצערי, יותר מדי פעמים בשנים האחרונות".

גם ניהול הסיכונים מושפע ממבנה הבעלות, אמר גושן. לדבריו, בחברה בבעלות מפוזרת - יש מנהלים הנוטים לאמץ ניהול סיכונים לא איכותי המאפשר לחלק טובות הנאה למנהלים. בחברה בבעלות ריכוזית, לעומת זאת, לבעל השליטה יש אינטרס שיהיה ניהול סיכונים איכותי כדי להבטיח לחברה שווי גבוה, אבל החשש הקבוע הוא שיסדר לעצמו טובות הנאה פרטיות".

"האתגר המרכזי שעומד לפתחו של המאסדר בהקשר זה", סיכם גושן, "הוא להבטיח שהבעיות הללו תימנענה בשני סוגי המשטרים. בחברות שבהן הבעלות מפוזרת עליו להבטיח שלשוק יש אפשרות לנהל בהן סיכונים. בחברות שבהן בעלות ריכוזית יש להבטיח שבעל השליטה לא עושק את החברה".