עוד עולה מהסקר כי שליש מהציבור סבור שאין להציל ילדים עם פגיעה מוחית, כלומר חיים אלו מוערכים פחות או בכלל לא לעומת ילד רגיל.

מרבית הציבור אינו רואה באנשים עם פיגור שכלי כבעלי זכויות לקבל החלטות על חייו בכל תחומי החיים (לימודים, עבודה, חתונה, הולדת ילדים, חיים זוגיים, תרומת איברים והימנעות מקבלת טיפול רפואי). תפיסת הציבור, על-פי ממצאי הסקר, נשארה פטרונית בכל תחומים אלה, ובמיוחד בתחומים כמו הולדת ילדים והימנעות מקבלת טיפול רפואי. לגבי היכולת של אדם עם פיגור שכלי לקבל החלטות על חייו הזוגיים, 37% בלבד חושבים שהוא יכול, בעוד השאר סבורים שלא.

כ-40% מהציבור סבורים שילד שנולד עם פיגור שכלי צריך להעביר למסגרת מחוץ לבית שבו נולד. נתון זה בא לידי ביטוי בצורה ברורה על אף שהחברה בישראל נתפסת כחברה שמעריכה טיפול וטיפוח של ילדים במסגרת המשפחה.

בין 12%-10% מהאוכלוסיה רואים אנשים עם פיגור שכלי כמסוכנים ואלימים. אומנם ישנה ירידה משמעותית בהקשר זה מהסקר הקודם (אז עמד הנתון על כ-30%), אך מנתחי הסקר אומרים כי העובדה שעדיין יש אנשים שרואים בהם כמסוכנים ואלימים מצביעה על העובדה שעדיין ישנן אמונות תפלות ודעות קדומות מתחת לפני השטח.

כאמור, כמחצית מהציבור לא מוכנים שאנשים עם פיגור שכלי יתגוררו בבניין שלהם. ההתנגדות יורדת אם מדובר בפתיחת מעונית בעיר: 79% תומכים בכך, בשכונה שלהם עצמם - תומכים רק 72% וברחוב הפרטי שלהם - התמיכה יורדת ל-66%. ככל שהקרבה האישית למעונית עולה, כך ההתנגדות צפה על פני השטח. ממצא זה חשוב מאחר שמשרד הרווחה מתמודד עם תופעות קשות של התנגדויות ואף אלימות תושבים להקמת מעוניות בשכונות המגורים שלהם.

3% מסך הילודים בעולם בכל שנה, נולדים עם פיגור שכלי. הממוצע בישראל דומה לעולם, אך גבוה יותר במגזר החרדי ובמגזר הערבי ומגיע ל-4% עד 4.5%. בניגוד לדעה הרווחת, דווקא בשל הרפואה המתקדמת היום, מצליחים להציל תינוקות שבעבר לא היו נולדים או נפטרים מייד בלידה. תינוקות אלו במקרים רבים סובלים מפגיעות שונות ואף מפיגור שכלי. בישראל ישנם כיום כ-25 אלף אנשים הסובלים מפיגור שכלי ברמות שונות, המטופלים על-ידי האגף לטיפול באדם המפגר של משרד הרווחה.

מעל 90% מהציבור יודעים להתייחס למאפיינים של אנשים עם פיגור שכלי. ישנה מודעות רבה מאוד להתפתחות שכלית, וזו נבדקת כמעט מיום לידתו של התינוק. המעקב ההתפתחותי בתחנה לבריאות המשפחה ומספר ההפניות למכונים להתפתחות הילד עם כל סטייה קטנה הוא מן הגבוהים בעולם.

למרות שבפועל אחת הסיבות המרכזיות לפיגור שכלי היא פגיעה בהריון ובלידה, רוב הציבור (70%) אינו יודע את הסיבות העיקריות לפיגור שכלי ומייחס זאת לפגם גנטי שמהווה רק כ-25%-30% מההסבר לקיומו של פיגור שכלי. מחשבה שפגם גנטי עומדת מאחורי התופעה יוצרת לעיתים קרובות מצבים רגשיים וחברתיים מיותרים, כמו רגשות אשמה אצל המשפחה, הטחת האשמה בין בני זוג ותפישה חברתית מרווחת המטילה סטיגמה על המשפחה.

רוב הציבור תומך בחקיקה המחייבת להעסיק עובדים עם פיגור שכלי ותומך בגיוסם של אנשים עם פיגור שכלי לצה"ל. החל מה-1 באוגוסט 2009 ייכנס לתוקפו חוק לרון, הקובע בין היתר כי אנשים עם מוגבלות ובכלל זה מוגבלות שכלית, יוכלו להיות מועסקים במסגרות שונות בשכר מותאם ליכולותיהם מבלי לפגוע בקצבת הנכות שהם מקבלים מהביטוח הלאומי. ממשרד הרווחה נמסר כי יישום חוק זה נמצא בראש סדר העדיפויות.

מחצית מהנשאלים אינם מעוניינים שיהיה קשר בין אנשים עם פיגור שכלי לילדיהם בגן או בבית הספר. מרבית הציבור (כ-60%) מעדיף שהקשר החברתי עם אנשים עם פיגור שכלי יהיה במקום העבודה - מסגרת נייטרלית היררכית, עם רצון טוב ועשייה למען החברה, שיש עמה רצייה חברתית רבה.

רוב הציבור מעריך כי המדינה אינה עושה מספיק עבור אנשים עם פיגור שכלי. מנתחי הסקר אומרים כי נראה שבהקשר שבו קיימת ביקורת כללית נגד המדינה והשירותים שהיא מספקת לאזרחיה אנשים מכלילים גם את השירותים הניתנים לאוכלוסיה עם פיגור שכלי ללא שיש לה כל ידע או מוכנות לגבי השירותים הקיימים.

ממשרד הרווחה נמסר כי הוא משקיע בשירותים חברתיים לאנשים עם פיגור שכלי מעל 1.2 מיליארד שקלים בשנה. מדי שנה מגדיל משרד הרווחה את מסגרת התקציב של האגף לטיפול באדם המפגר וכי כיום יש רצף טיפולי בו. עוד אומרים במשרד כי יש ניסיון מואץ לשלב את האדם המפגר בקהילה בכל תחומי החיים והמשרד מעמיד מגוון אפשרויות בתחומי המגורים, התעסוקה, החינוך והפנאי.