חמש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל (65 חודשים) ועוד 450 ש"ח קנס כספי. זה גזר הדין שהוטל על שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון על-ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברכה אופיר-תום. תנאי השחרור שלו הוחמרו ועומדים על מאות אלפי שקלים. לאחר השמעת גזר הדין יצא אברהם הירשזון בפנים חתומות כשהוא מלווה בבניו.
הירשזון, באמצעות בא-כוחו ד"ר יעקב וינרוט, ביקש לעכב ביצוע כליאתו לפחות עד הגשת ערעור או עד 15.09.09. התובע אליהו שוורץ-שואף התנגד. הוא הסכים לדחיה קצרה כדי לאפשר להירשזון להתארגן לכניסה לכלא. השופטת קיבלה חלקית את הבקשה ועיכבה את כליאתו עד 26 ביולי.
הירשזון, שכיהן כשר מטעם מפלגת קדימה ונאלץ להתפטר מתפקידו, הורשע בגניבת מיליוני שקלים מקופת ההסתדרות העובדים הלאומית בראשה עמד. בהחלטה על הרשעתו כתבה השופטת אופיר-תום כי הירשזון ויתר הבכירים בהסתדרות הפכו את מחלקת הנהלת חשבונות של הארגון ל"קאזינו" ואת קופתה ואת קופת ניל"י, ל"מקור לא אכזב לכספים שהוצאו מהן במרמה".
בגזר הדין כתבה השופטת כי אישי ציבור צריכים לדעת שאורח חיים נורמטיבי ותרומתם לחברה אינם מכהים את העונש המגיע להם. היא אמרה כי הירשזון נהג כעבריין ובמחשכים גנב כספים תוך עשיית מניפולציות, ולכן מגיע לו העונש. לדבריה, אין חולק על הסבל שנגרם לו. עוד אמרה כי על איש ציבור להבין כי כמי שעומד בעין הסערה הציבורית שהדבר יגיע אליו. "ענישה בתקשורת אינה סיבה להקלה בעונש", אמרה השופטת תוך שהיא מתייחסת למצב האישי הקשה בו הוא נתון.
עדויות אופי: הירשזון תרם רבות לחקר השואה
בבואה לגזור את דינו התייחסה השופטת בהרחבה לדמותו כפי שזו אכן הצטיירה "מתוך עדויות האופי שהביא הסניגור בפנַי, במסגרת טעוניו לעונש, כאיש ציבור רב פעלים, שניהל כנראה חיים נורמטיביים שלמים עד שלב מאוחר בחייו, ועשה עד אז, ככל הנראה, רק טוב. לצד העובדה שעלה וטיפס בסולם עיסוקיו הציבוריים, עד שהגיע למעלת שר בישראל, הצטייר הנאשם גם כאיש משפחה דואג ומסור, שנטל על עצמו, לאחר שחווה טרגדיה משפחתית קשה, לגדל לבדו את שלושת ילדיו הקטנים, עם כל הדאגה והמסירות שיכול היה להעניק להם, כפי שעלה מעדות בנו אלרואי בפנַי, שהייתה כואבת וקשה. לצד אלה, כך הוּעד, גם הקים וניהל הנאשם לאורך שנים, מפעלות חיים שהותירו חותם של כבוד בציבור.
השופטת ציטטה מדבריהם של שני עדי אופי:
- העיתונאי וחוקר השואה נח קליגר, שהעיד כי הירשזון "פעל רבות לקידום ענייניהם של שֹורדי השואה בישראל ובעולם. הוא שהגה, לדבריו, את הרעיון של מצעד החיים כסמל לצעדת המוות של סוף מלחמה העולם השניה; והוא שהמשיך וטיפח את העמותה הזו, עד שהפכה להיות כדברי מר קליגר, מפעל ההנצחה "הגדול והחשוב ביותר שיש היום כדי להנציח את זכר הקורבנות נגד האנטישמיות והגזענות שבו נוטלים חלק יהודים ולא יהודים מכל רחבי העולם"".
- עד האופי הנוסף שזימן הנאשם לבית המשפט, הוא, "העיתונאי ואיש המחקר, מר איתמר לוין, העוסק היום, גם הוא, בחקר השואה. לדברי העד הזה, הכיר את הנאשם כאחד היחידים בכנסת אשר פעל להצלת רכושם של שֹורדי השואה, כולל, הכספים הנמצאים עדיין בבנקים שוויצרים ובבנקים אחרים באירופה. הנאשם, כך מר לוין, פעל רבות גם להצלת רכושם של יהודי מדינות ערב שהגיעו ארצה בחוסר כל".
השופטת התייחסה גם לדברי שבח שהובאו בפניה מאסופת המכתבים שנקבצו בחוברת שהגיש לי הסניגור, ד"ר יעקב וינרוט, "ובה הלל ותודה לנאשם על פעילותו בתחום זה ובתחומי חברה אחרים (ראו, מכתבו של מר אבנר שלו, מנכ"ל יד ושם, על הזדהותו של הנאשם עם מצבם וגורלם של ניצולי השואה; ראו, מכתבו של מר נחום פלוג, יו"ר ארגון ניצולי השואה בישראל; מכתבו של מר אורי דגול מנכ"ל אגודת זכויות נוער בישראל, ומכתבו של עו"ד מיכה הנדלסמן ששימש יועץ משפטי בהסתדרות). ראוים לעיון לצד כל אלה, גם מכתביהם של בני הזוג מאיר ורויטל סויסה על העזרה שהעניק להם הנאשם בטיפול בבנם החולה, ועוד אחרים כמותם".
איש רב פעלים וגניבות עתק
השופטת אופיר-תום מחמירה עם הירשזון דווקא בשל היותו איש ציבור. "היום, עומד האיש רב הפעלים הזה לדין על גניבות עתק מקופותיהם הדלות והמידלדלות של שני הגופים הציבוריים שבראשם ניצב במשך שנים – הסתדרות העובדים הלאומית ועמותת נילי הקשורה בה – ארגונים שיעדיהם, סעד ורווחה לעמיתיהם, בהם לא מעט אנשים קשֵי יום (להלן - שני התאגידים)", כותבת השופטת ומוסיפה: "היום, הוא נדון על שליחת יד ארוכה אל קופותיהם של אלה, ועל גזילת כספיהם, ביחד עם חמשת הבכירים האחרים בהסתדרות ובנילי, ועימם שליח ההסתדרות, שקמו כולם כאיש אחד, על קופת הציבור הזו, ורוקנוה".
"כיצד התגלגלה אותה דמות שתוארה לעיל, של אדם טוב ומיטיב, לדמותו של מי שליסטם את קופת הציבור ביחד עם הכפופים לו, לצורך מימון "החיים הטובים" אשר הפכו להיות עבורו ועבורם, דרך חיים? האם היה זה שיכרון הכוח ששינה את מבטו של הנאשם על העולם? או, שמא הייתה זו תאוות בצע חסרת גבולות, שהשתלבה באווירת ההפקרוּת אשר השתלטה על הארגון שאיש לא פיקח עוד על הנעשה בו?".
צריך שיהא מסר חד ובהיר
כל הנימוקים לקולא, אמרה השופטת, "הם נימוקים שיש להביאם חשבון בשקילת העונש, גם אם לא כדי ביטול החומרה הניצבת מנגד, אלא, כדי הקלתה במידה כזו או אחרת. עבר מרשים ושורת מעשי צדקה וחסד שעשה איש ציבור בטרם הורשע במעשים הפוגעים בציבור, בקופתו ברוחו ובתדמיתו, חשיבותם במקומה, אך אין בכוחם להקהות חומרתם של אלה האחרונים".
השופטת הדגישה, כי "המסר החייב לצאת מבית המשפט בנסיבות עבריינות של אנשי ציבור צריך שיהיה חד ובהיר, ויודיע לכולי עלמא, כי גם איש ציבור רם דרג, המנצל לרעה את מעמדו ואת האמון שניתן בו, צפוי לגינוי והוקעה, לצד עונש מהותי, שאיננו שונה מעונשו של עבריין מן השורה".
בטיעונים לעונש דרשה התביעה שבע שנות מאסר
בטיעונים לעונש דרשה הפרקליטות להטיל עליו עונש של שבע שנות מאסר ולהשית עליו קנס. כמו-כן ביקשה לקבוע שיש קלון במעשיו. מנגד, בנו של הירשזון, אלרואי, הפיל תחינתו בפני בית המשפט שלא להטיל על אביו מאסר בפועל בטענה כי בשל מצבו הבריאותי הרופף, מאסר בפועל יהווה "גזר דין מוות". שניים נוספים שהעידו לטובת הירשזון היו העיתונאים, נוח קליגר ואיתמר לוין, העוסקים בתחום הנצחת השואה. השניים ציינו כי הירשזון הוא זה שיזם את אחד המפעלים המרכזיים להנצחת זכרון השואה - "מצעד החיים" וכן את פועלו למען זכויותיהם של ניצולי שואה.
מנכ"ל הסתדרות העובדים הלאומית, יאיר שלם, אמר כי הע"ל רואה חשיבות רבה בהחלטת בית המשפט. "בית המשפט העביר היום מסר חד וברור לכל העובדים בשירות הציבורי. הקופה הציבורית אינה הקניין הפרטי של איש וכך יש לנהוג. יש לפעול תוך גילוי אחריות אישית ופעולה בשקיפות מלאה".
לדבריו, הע"ל לומדת את גזר הדין, אך עם זאת אי-אפשר להתעלם מכך שהתנהלותו הקלוקלת של הירשזון, גרמה לנזק ממוני ותדמיתי עצום להסתדרות, איתו נאלץ הארגון להתמודד עד היום. "הפגיעה הכלכלית הקשה חייבה חתימה על תוכנית הבראה שכללה פיטורי 14 עובדים, בחלקם אף ותיקיה, צומצמו ונסגרו מחלקות בה, והופחת שכר של כלל העובדים. כמו-כן הוטלו גזירות כלכליות על שכר העובדים.
הנזקים הממוניים והתדמיתיים שנגרמו להסתדרות כתוצאה ממעשיו של הירשזון מלווים את הארגון עד עצם היום הזה, וההסתדרות מנהלת, למעשה, מאבק יומיומי לשיקום שמה הטוב, ולאיזון תקציביה".