|
|
שומרים על חברי הגילדה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
מה עם השקיפות? בית המשפט העליון הורה (יום א', 5.7.09) ללשכת עורכי הדין להגיב בתוך 30 לעתירה לפרסם פסקי דין משמעתיים. מדובר בפסקי דין שניתנים על-ידי בתי דין משמעתיים של הלשכה. השופטת אילה פרוקצ'יה הורתה ללשכה להשיב על העתירה בתוך 30 יום.
מדובר בעתירה שהגיש בעל אתר משפטי "נבו" אלי נבו, באמצעות באי-כוחו עו"ד ד"ר אביעד הכהן ועו"ד ישעיהו אברהם. בעתירה ביקש נבו להורות ללשכה לפרסם פסקי דין וכן קריטריונים לפרסום או אי-פרסום פסקי דין. הדרישה באה בעקבות תיקון בשנת 2008 בחוק לשכת עורכי הדין הקובע בין היתר כי "הלשכה תעמיד לעיון הציבור כל פסק דין של בית דין משמעתי בציון שמו של הנאשם ותאפשר לכל המעונין בכך לקבל העתק מפסק הדין".
הפצה סלקטיבית של הלשכה
למרות התיקון, הלשכה ממשיכה לטענתו להסתיר את פסקי הדין "כמו לא שונה החוק מעולם", וזאת כדי לשמור על "חברי הגילדה". נבו טוען עוד כי לפרסום פסקי דין יש חשיבות ציבורית, מלבד עקרון פומביות במשפט, שכן כך יוכל הציבור לדעת "ממי מבין עורכי הדין עליו להשמר וממה בעשייתם עליו להיזהר (כגון הפקדת כספים בחשבון נאמנות של עורך דין ללא בטוחות מתאימות או תכנון מס ראוי וחוקי בעסקות מקרקעין שעשוי להשפיע על כדאיות העסקה וחוקיותה".
נבו מוסיף כי לאחר השינוי בחוק נפתח "פתח חוקי להעמדת כל פסקי הדין המשמעתיים למעט חריגים לעיון הציבור". הדעת לדבריו הייתה נותרת כי הלשכה תעשה מאמץ להפיץ כמה שיותר פסקי דין משמעתיים ובין היתר תפנה לעותר ולשכמותו המפעילים אתרים משפטיים כדי שיפיצו אותם ברבים. אך הלשכה ממשיכה ב"הפצה סלקטיבית של פסקי דין משמעתיים ואלה נמסרים, כך מסתבר רק ל'מקורביה' ו'אנשי שלומה'". כמו-כן, הלשכה מעבירה פסקי דין רק להוצאה לאור בבעלותה ואילו גורמים אחרים כמו העותר "נענים ביד קמוצה אם בכלל".
לטענתו, כיום החלטה איזה פסק דין יפורסם והיכן, נעשה "ללא יד מכוונת" ובאקראי, "לא ברור מי הקנה את הסמכות ההחלטה בעניין זה ולמי ומהם השיקולים שמנחים את הפרסום, עיתויו ומקומו... בהעדר קריטריונים... עולה חשש כבד כי בשאלת הפרסום מעורבים גם שיקולים זרים (כגון הרצון שלמור על מעמד הלשכה או חבריה, או הרצון להמנע מלחשוף לציבור עורכי דין 'מקורבים' או בעלי כוח והשפעה שסרחו והורשעו. מסירת פסקי הדין המיועדים לפרסום רק 'לאנ"ש', אנשי שלומה של הלשכה בבטאוניה השונים או באמצעות ההוצאה לאור של הלשכה, מגבירה חשש זה, ואך מן הראוי הוא שלשכה כנאמן הציבור וכגוף הפועל על-פי דין - תפרסם קריטריונים לכל".
