אנשי החוג למנהל עסקים של אוניברסיטת דרבי פרסמו הערכה כלכלית ביחס לערוץ 10. על-פי ההערכה, הפסיד הערוץ כ-160 מיליון שקל בשנת 2002.
ברבעון האחרון, מעריכים אנשי דרבי, הפסיד הערוץ בין 37 ל-40 מיליון שקלים. בשלושת הרבעונים הראשונים הסתכמו ההפסדים בכ-123 מיליון שקלים.
לדעת אנשי דרבי, עמד היקף ההכנסות המשוער של הערוץ על 30 מיליון שקל בשנת 2002. נתון המשקף ירידה של מעל 35% בענף הפרסום בשנה זו.
במחצית השניה של 2002, הזרים יוסי מימן, בעל המניות המרכזי בערוץ, 90 מיליון שקל לערוץ במטרה לסייע במיצובו הכלכלי.
להערכת אנשי החוג למנהל עסקים של אוניברסיטת דרבי, מצבו הפיננסי של ערוץ 10 לא השתפר גם ברבעון הראשון של 2003. ההכנסות מפרסום לא השתפרו משמעותית, והוצאות השכר תפחו. בנק לאומי, אשר הינו מספק האשראי המרכזי של הערוץ מעלה מזה מספר חודשים רעיונות הנוגעים לחיזוק מבנה ההון של הערוץ - כדי לא להישען על הבטחונות של מימן בלבד.
דליה זליקוביץ', מרצה בכירה לתקשורת באוניברסיטת דרבי, טוענת בסקירת מצבו של ערוץ 10: "מדובר בעסק עם יחסי הון פיננסים גרועים המלווה בתזרים מזומנים קשה. נקודת האיזון הכלכלית של ערוץ 10 רחוקה במיוחד כשמחירי והיקף הפרסום יורדים. לקהל אין סבלנות להמתין זמן נוסף לבניית מוצר חדש שתחילתו בכישלון מבחינת התוכן. במקום להשקיע סכומי עתק בשכר לקריינית עדיף להשקיע באיש תוכן מובהק דוגמת הפרשן אמנון אברמוביץ', שכן התוכן יוצר את העניין בערוץ".
ד"ר צבי גנור, ראש התוכנית לתואר שני בתקשורת שיווקית בדרבי מציין בסקירה על מצב ערוץ 10: "לערוץ אין מיצוב והצופה לא מבין במה הערוץ שונה או טוב מערוצים אחרים. בערוץ 10 נעשו, כמעט, כל השגיאות הניהוליות האפשריות לגבי ערוץ חדש. מנהלי הערוץ לא פנו לקהל המטרה במדויק. סביר להניח שקהל המטרה אמור להיות: צעירים, מעמד בינוני בעל כוח קניה סביר יחסית שימשוך פרסום. בפועל, לא בוצע בידול ופניה ממוקדת לקהל כזה, אלא לבליל של קהלים".
כמו כן מסביר גנור: "לא בוצעה אסטרטגיה שיווקית וקיים חשש שההשקעה בערוץ 10 תרד לטמיון ותאבד. יוסי מימן החליט למצב את הערוץ ולהשקיע בו הון רב. בפועל, למסתכל על הערוץ נראה שאין קהל מטרה מוגדר. בנוסף, אינני רואה את החזון של הערוץ, וזה כישלון בפני עצמו".
