המדינה הגישה ערר על החלטתו של השופט עידו דרויאן מיום 6.8.09, שדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים של סמי ז'אן, 41, והורה על שחרורו למעצר בית. כתב האישום ייחס לז'אן 8 אישומים של סחר בסמים מסוכנים מתוכם אישום של החזקת סם לשימוש עצמי, ובאישום השביעי נאמר שהתבצע סחר בסם מסוכן מביתו של ז'אן. לא היה חולק שקיימות ראיות לכאורה לגבי כל האישומים.
לדברי המדינה, לא היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרורו של ז'אן למעצר בית בביתו, שעה שנמצאו ראיות לכאורה שסחר בסם מסוכן מביתו. שירות המבחן המליץ על שחרורו של ז'אן למעצר בית בביתו וציין בתסקיר: "הצענו לסמי להשתלב בטיפול ארוך טווח בקהילה טיפולית לנפגעי סמים, אך לדבריו, יתקשה בריחוק ממשפחתו כיוון שאשתו תלויה בו". לאחר שז'אן הצהיר שברצונו להיגמל, וסירב להשתלב בקהילה טיפולית סגורה, המליץ שירות המבחן שהוא ישוחרר לביתו ויטופל במסגרת פתוחה במרכז יום לנפגעי סמים, כאשר בני משפחתו יפקחו עליו.
השופטת רות לבהר-שרון קבעה בהחלטתה שדין הערר להתקבל. "לא זה המקום להעדיף את האינטרס האישי של הנאשם, שטוען שאשתו תלויה בו, ועל כן להורות על שחרורו של סוחר סמים למעצר בית בביתו, כאשר קיימות ראיות לכאורה שהסחר, לפחות באישום אחד, התקיים מביתו. האינטרס הציבורי מחייב מעצרם של סוחרי סמים מאחורי סורג ובריח, וחובה בעניין זה להעדיף את האינטרס הציבורי.
"באשר למסוכנות העולה מעבירת הסחר מסמים מסוכנים, נפסק לא אחת כי לא ניתן לאיין את המסוכנות ולמנוע את המשך הסחר בחלופת מעצר בה הנאשם משוחרר, בוודאי לא כאשר הסחר נעשה במשך תקופה ממושכת, במהלך כשמונה שנים עובר להגשת כתב האישום, בתדירות של אחת לחודש חודשיים כאמור באישום השביעי, ובאופן שיטתי כפי שעולה מכתב האישום, וכאשר נראה כי למשיב יש את הקשרים הדרושים כדי להוות מקור לממכר סמים מסוכנים לכל דורש, זאת בשונה ממצב שיד המקרה הובילה אותו למכור מנת סם בעסקה אקראית ובודדת".
לדברי השופטת, ז'אן העיד על עצמו שהוא מכור לסמים קלים מזה 20 שנה, ודי בכך שהוא סוחר בסמים לכל דורש, וקיימות ראיות לכאורה שלפחות לגבי אישום אחד מכר את הסם לאדם שאינו מוכר לו ודובר בכמויות לא מבוטלות. "האינטרס הציבורי מחייב במקרה זה כאשר מדובר במשיב בעל עבר בעבירות סמים, להורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח שרק חלופה זו יכולה למנוע המשך הסחר, שכן העובדה שסחר בסמים מביתו מלמדת שהחלופה אינה ראויה. לאור כל האמור, אני סבורה ששחרור למעצר בית אינו חלופה הולמת במקרה זה. מאידך, לאור הצהרתו של המשיב על נכונותו להיגמל, ניתן יהיה לשקול לטעמי חלופה הולמת בקהילה סגורה לגמילה מסמים מסוכנים אם וכאשר יביע נכונותו לכך".
