מי שהצליח לעבור את כל המיונים נדרש למבחן נוסף - ומכריע - יכולת ההכנסה של ההורים. שכר הלימוד בבית הספר דומה לזה שגובות מכללות פרטיות: 35 אלף שקל בשנה. אבל למרות מה שאפשר היה לצפות מבית ספר פרטי ויקר כל כך, אוכלוסיית התלמידים בו דווקא מגוונת: תל אביבים, חיפאים, ערבים ובני העדה האתיופית.

שכר הלימוד של התלמידים מממן כמחצית מתקציב בית הספר (3.5 מיליון שקל בשנה), ומחיצתו השנייה מגיעה מתרומות - שמיועדות בין השאר למימון מלגות: "כ-35% מהתלמידים קיבלו מלגות", אומרים בבית הספר. נכון להיום בית הספר, המוגדר מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח), לא מתוקצב בידי משרד החינוך.

את שכר הלימוד הגבוה מסביר מנהיימר בכך שמדובר במעין דיל "הכל כלול": ספרי לימוד, ארוחת צהריים, הסעות, מחברות, שיעורי העשרה וחוגים, השאלת מחשבים ניידים, טיולים ומסיבות. גם השיעורים הפרטיים כלולים במחיר. וכמובן, יום לימודים ארוך שנמשך בדרך כלל עד 16:30.

מנהיימר מגן על התמחור, על-אף שהוא רחוק מלהיות בר השגה לכל תלמיד: "בבית ספר רגיל האי שוויון זועק כי תלמידים עם כסף מקבלים שירותים פרטיים ומי שאין לו, מסתפק במה שבית הספר נותן. פה כולם מקבלים את הטוב ביותר".

יום רביעי בבוקר. על הדשא בבית הספר משחקת קבוצת תלמידים במסירות כדור עם שתי מורות. בחברותא, לכל כיתה, המונה 15 תלמידים, יש שני מחנכים. באותו הזמן תלמידי כיתה אחרת יושבים בחדר הלימוד.

לא מדובר בכיתה סטנדרטית. הכיסאות לא מסודרים בשורות מול הלוח. החדר מזכיר יותר חדר ישיבות: התלמידים ישובים סביב שולחן אליפטי ומדברים עם המורה על השחיתות השלטונית בישראל. אחד מהם מנגן בגיטרה וזוכה למחיאות כפיים מחבריו. מדובר בחלק מתוכנית הלימודים היומית, שזכתה לכינוי "בוקר טוב", שתוכנה משתנה מדי יום.

ויש רמזים נוספים לכך שבית הספר קורץ לעולם העסקי: במקום מנהל בית ספר, כאמור, לחברותא יש מנכ"ל, מנהיימר, שצבר ניסיון עסקי כשותף בכיר (לשעבר) בפירמת הייעוץ BBDO. את המורות הוותיקות מחליפים מורים ומורות צעירים - ביחס שווה פחות או יותר, בשונה ממערכת החינוך הציבורית שבה רוב מוחץ של מורות - בעלי תואר שני (לפחות), שסיכויי הקבלה שלהם למשרה היו נמוכים בהרבה מאלה של התלמידים (כ-1 ל-30). זה לא מפליא לאור העובדה ששכרם גבוה בכ-20% מזה שבמערכת הציבורית.

שלומי סרגוסטי, 35, מחנך כיתה ט' ומורה לאזרחות, הוא אחד מהם. סרגוסטי, עו"ד בעל תואר שני במינהל ציבורי, שבע מהיחס שקיבל במערכת הציבורית: "מדינת ישראל אומרת לך שאם אתה רוצה להיות איש חינוך, אין בעיה, אבל אתה יודע לאיזה קאסטה אתה משתייך. אתה לא יכול גם לצאת ממנה, כי אין לאן להתקדם".

סרגוסטי מסיים להעביר את מפגש "הבוקר טוב" ומלווה את תלמידיו ל"בית המדרש" - מפגש שבו הם יושבים בקבוצות ודנים בטקסטים. "יש כאן תלמידים שהגיעו כי בית הספר הרגיל נמאס עליהם", הוא אומר בעוד התלמידים מסתדרים בקבוצות. "המערכת הרגילה היא שטאנץ ויש הרבה חבר'ה שזה לא מתאים להם".

אחד מתלמידיו של סרגוסטי, עידן שופט, תלמיד כיתה ט' שהגיע מבית ספר בשכונת תל ברוך צפון בתל אביב, מתאר את ההבדל: "בבית הספר הקודם שלי, עם הכיתות הגדולות, פשוט לא יכולתי ללמוד. הייתי מגיע למצבים שלא הייתי מרוכז ולא יכולתי להקשיב. כאן הרבה יותר קל. המורים פה שונים - זה לא כמו בחטיבה רגילה, שם לא יודעים בדיוק מי אתה".

שופט הגיע למבחנים אחרי שהוריו ראו פרסומת לבית הספר בעיתון. הוא מספר כי ההחלטה לעבור בית ספר הייתה קשה מכיוון שהדבר כרוך בהתרחקות מהחברים ובצמצום אימוני הכדורעף.

שירי ברץ, בת 14 מתל מונד, הגיעה למבחני המיון לאחר שהוריה שמעו על המקום מחברים. גם היא מספרת כי ההחלטה הייתה קשה בגלל הפרידה מהחברים. אבל מכל השאר, בינתיים, היא מרוצה: "סיפרתי לחברים שלי מה קורה פה והם אמרו 'איזה כיף לך'. בתיכון הקודם בתל מונד היה פחות כיף. זו לא אותה חוויה שמקבלים פה - שם זה ללמוד כי אתה חייב".