הישרדות 3: יצרים, אמונה והרבה בוץ

"כה אמר זרתוסטרא לעם: אני מלמדכם את העל-אדם. האדם הוא דבר שיש להתגבר עליו.
מה עשיתם כדי להתגבר עליו?".
פרידריך ניטשה, כה אמר זרתוסטרא

שני אנשים היו צריכים לשאול את עצמם את השאלה הזו בפרק האחרון. הראשונה היא מן הסתם המודחת, ריקי. ריקי הודחה לא בגלל ההתנהגות השתלטנית שלה מראשית המשחק. ולא בגלל השאננות אליה נכנסה כשחשבה שקריספל מדיח את עצמו. גם לא בגלל היעדרו המוחלט של התחכום שבו ניסתה לשנות את דעתו של טל.

ריקי הודחה כיוון שלא עשתה דבר כדי להתגבר על עצמה. את המניע הפסיכולוגי שלה היא חשפה בעצמה: "אני אמא והחיסרון של הבנות שלי גרם לי לנסות לייצר כאן משפחתיות". ומכאן הכל ברור מאליו: משפחתיות אצל ריקי היא שתלטנות, מגננה על חלשים ממנה ומבט לביאה כלפי כל איום, אמיתי או מדומה. שום מהלך שלה לא היה טקטי או מחושב. שום דבר לא נעשה למען הזולת, אלא רק למען עצמה: כדי להביא על סיפוקו יצר - ההנאה מכך שמישהו תלוי בך - שהיא כלל אינה מודעת אליו. וכך, יש לשער, היא נוהגת לא רק במשחק אלא גם בביתה. לאור ההתנהלות שלה, ולאור הווידוי הקטן שלה, שהיא לא עזבה את הבית מאז שבנותיה נולדו - חישבו מה עובר על הילדות האלה.

ועוד מי שלא התגבר על האדם שבו הוא מועמד להדחה בווילון מספר 2, קריספל, או בכינויו: "תחזיקו אותי, אני פורש!". קריספל הוא אוקסימורון מהלך. ככל שהוא מדבר יותר אל אמונה, כך הוא נראה יותר קטן אמונה. ככל שהוא מקשקש יותר על התחזקות, כך הוא נראה יותר שביר. ככל שהוא מלהג על כוח, כך הוא נראה יותר חלש. ותנו דעתכם: ככל שהוא מדבר על עצמו בגוף שלישי, כך הוא פחות ופחות מודע לעצמו. כי לקריספל, כמובן, הכי קשה. אף אחד לא עובר את מה שקריספל עובר. קריספל נקרע מגעגועים שאין דברים כאלה. אלוהים מעמיד את קריספל למבחן. הסיבה היחידה שהוא עוד במשחק היא שריקי עוד פחות מודעת לעצמה ממנו. זה והתעוזה של ליאורה.

אם יש מישהי שיוצאת טוב בפרק הזה, זו ליאורה. היא היחידה שזיהתה שהעובדה שקריספל חלש איננה סיבה להדיח אותו - אלא דווקא לרוץ איתו. כי מה אתה רוצה בהישרדות יותר מאשר להיות תמיד עם מישהו שבטוח חלש ממך? המצב האידיאלי הוא להגיע איתו לגמר. הריאלי הוא למשוך איתו כמה שיותר - עד שאי-אפשר, או עד שהוא מפסיק להיות חלש. וקריספל, כך נראה, ימשיך להיחלש ככל שיתמיד בהתחזקות.

ליאורה גם גילתה חושים מפותחים כשתקפה בזמן הנכון, זיהתה את החוליה החלשה (שגם מאיימת עליה) והצליחה לשכנע את האחרים להדיח את ריקי. השאלה היא האם כל זה נובע מתכנון מחושב קדימה או מקנאת רחם. את זה נדע לפי המהלכים הבאים שלה.

מי שהפגינו חושים פוליטיים קהים במיוחד הן אינה ואביגיל. כאילו, מה בדיוק דחוף לכן להידבק לריקי כשהיא שוקעת עם 5 קילו אבנים בכיסים? אם גילית שמישהו באי מועמד להדחה יש לך שתי אפשרויות: הראשונה היא להתרחק ממנו. השנייה היא, אם החלטת שההישרדות האישית שלו טובה לאינטרס שלך, לעשות משהו כדי להצילו. אבל סתם ככה להסתפק בהבעת הזדהות וצ'יר לידינג מהיציע לצד המפסיד? זו דרך מצוינת לאפס את הכוונות עליך. ולפי הפרומואים של הפרק הבא, זה בדיוק מה שקורה.

כדאי לשים לב שלמרות שהטינגואים כבר עברו הדחה, אין בשבט שום ברית. יש גם לא מעט אנשים שלא עשו שום מהלך - בראשם אוהד וטום. השאלה היא האם הם אימפוטנטים פוליטית או בדיוק ההיפך: הם מבינים שכרגע הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לא לעשות דבר, נותנים לדברים להתנהל ומחכים לשעת כושר או סכנה.

הניצחון נתן קצת שקט לשבט קראו המבעבע. אבל כיוון שהמרקם האנושי שלו יותר, איך נאמר, נפיץ, הוא עדיין סיפק את הרגע המהנה של הפרק. באמת, חבל שטרנטינו בדיוק עזב לפני שהוא רואה את הדיאלוג שחייב להיכנס לסרט הבא שלו:

שי וזיו, אלכסנדר מוקדון וסוסו, מטפסים על הגבעה ומביטים על האי.
שי: "בוא נעשה הסכם. כל פעם שמישהו מאיתנו ירצה להתפרק ולבכות, נבוא למקום הזה. אי-אפשר שיראו את המנהלים בוכים".
זיו: "זה מקרין חולשה על העובדים".

ושתי הערות להפקה:

1. היאבקות נשים בבוץ זה מספיק ברור. לא צריך לחזור על זה שוב ושוב בעדויות.

2. היום ה-14? כאילו, שלוש הדחות ואנחנו ביום ה-14?