הממשל האמריקני הציג קואליציה של 45 מדינות שצפויות ליטול חלק במאבק נגד עירק. לכאורה מדובר בהישג מרשים בהתחשב בהתנגדות המאסיבית למתקפה שהוצגה באו"ם - אך מבט בוחן מראה שהתרומה של הרוב המוחץ של החברות בקואליציה היא מעטה עד אפסית.
ארה"ב שולחת מעל 250,000 לוחמים ובריטניה מוסיפה כ-45,000. אוסטרליה מדורגת שלישית בתרומתה, עם 2,000 לוחמים. מספרים עלובים ביחס לתרומות חברות הקואליציה מ-1991.
ב-1991 שלחה מצרים 35,000 לוחמים. סוריה תרמה 15,000. 10,000 פקיסטנים השתתפו ו-2,000 מרוקנים.
15 מהמדינות בקואליציה שומרות על אנונימיות, וכלל לא ישלחו כוחות לקרב. אפילו ספרד, תומכת נלהבת צפויה לשלוח כמות זעומה מאוד של לוחמים. עד 900 ספרדים ישתתפו במלחמה, כאשר רובם המכריע יעסקו בפינוי מוקשים, ולא בלחימה אמיתית. ספרד כן תשלח ציוד צבאי, מפציצים וטנקים.
הולנד, עוד תומכת של ארה"ב, שלחה 300 חיילים לטורקיה, להפעיל 3 סוללות פטריוט. היא לא צפויה להוסיף תמיכה צבאית נוספת.
התרומה האמיתית של חברות הקואליציה עשויה להתבטא דווקא בהענקת יתרונות אסטרטגיים. מטוסים אמריקנים עשויים להמריא מבולגריה, הונגריה ורומניה.
צ'כיה צפויה לתרום אמצעי לחימה בחומרים כימיים וביולוגים. הונגריה מאפשרת לאמריקנים לאמן פעילים עירקים בשטחה. מדובר על אימונים לפעילות בלתי מלחמתית - כניסה לשטחים כבושים ואירגון האוכלוסיה במקום.
