מלון הדירות המפואר ייעד אגף לישראלים בלבד

נועה וברוך מרחיב, תבעו את חברת השטיח המעופף בע"מ (נתבעת 1) ואת חברת הדקה ה-90 בע"מ (נתבעת 2) בבית משפט לתביעות קטנות בראשון-לציון לאחר ששבו במפח נפש מטיול באיה נאפה שבקפריסין.

לטענתם, בפרסומי האינטרנט הוצג מלון הדירות כבעל שלושה כוכבים, ועם 200 דירות מפוארות. "כשהגענו למלון הדירות, גילינו שיש בו שני אגפים שחוצץ ביניהם כביש, והופנינו לאגף שחדריו עלובים בעוד שהאגף השני היה מסודר וברמה גבוהה. נאמר לנו במפורש שהנתבעת 1 רכשה את כל החדרים באגף והוא יועד לישראלים בלבד, בעוד שהאגף השני יועד לשאר אורחי המלון".

הזוג התרעם שהחדר לא היה נקי ולאחר שהתלונן הועבר לחדר אחר, שגם הוא לא היה נקי. הזוג ביקש לעבור למלון אחר, אך נענה שהדבר אינו אפשרי ובעקבות זאת ביקש לשוב ארצה כבר למחרת. "הוסדרה לנו טיסה למחרת תמורת תשלום נוסף של 100 דולר לכל אחד". סכום התביעה עמד על-סך של 786 דולר, וכלל את מחיר חבילת הנופש ששילם הזוג מרחיב בתוספת הסכום ששילם עבור הקדמת שובו ארצה.

הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה וטענו שהן שימשו כמתווכות וספקי נופש ואין להטיל לפתחן אחריות כלשהי.

השופט שאול מנהיים, דחה את התביעה ללא חיוב בהוצאות. "נחה דעתי כי טרונייתם של התובעים היא כנה ואמינה, וכי אין מדובר בנופשים שניהנו מהנופש תוך שהם מחפשים עילה לתביעה על-מנת להחזיר לעצמם את העלות או חלק ממנה. עובדה היא שהם בחרו לחזור מייד ארצה, ואף לשאת בשל כך בתוספת תשלום. עובדה היא גם שלפני שהחליטו לשוב ארצה פנו וביקשו שינוי במקום הלינה, תוך נכונות ללון גם באזורים אחרים לגמרי של קפריסין...יש לבחון האם מבחינה אובייקטיבית יש בפי התובעים טענה המוכיחה שהופרה חובה כלשהי כלפיהם. חרף האהדה שעוררו התובעים והאמון המלא בכנות תחושותיהם, לא עלה בידי למצוא בסיס עובדתי ומשפטי של ממש לטענותיהם. לא הבנתי במה בדיוק נפגעו בשל כך ששהו באגף שיועד לאורחים ישראלים בלבד (ואני מאמין להם שהיה אגף כזה)".

"הטענה שבאגף זה הייתה בריכה לא ראויה התבררה כחסרת משמעות, גם בהנחה שהיא נכונה, משום שהתובעים (ושוב - בכנות גמורה) אישרו שאיש לא מנע מהם להשתמש בבריכות השחיה שבאגף האחר גם אם לשם כך נדרשו לחצות כביש. הטענה שהחדרים שקיבלו (המקורי והחלופי) לא היו נקיים, אינה מקימה עילה כנגד אף אחת מהנתבעות, מה-גם שאין כל דרך לברר האם מצב הניקיון בחדרים באגף האחר היה טוב יותר. הוא הדין בטענה ששוכנו באגף שיועד מראש לישראלים בלבד או שמצב התחזוקה הכללי ורמת הפאר של אותו אגף נמוכים מאלה של האגף האחר. גם על בסיס האמון שנתתי בתובעים ובעודות שטענו להן, עדיין יש לומר כי כדי שתקום בידיהם עילה המאפשרת קבלת תביעתם, עליהם להצביע על הטעיה מצד מי מהנתבעות או על אי התאמה יסודית המאפשרת ביטול העסקה כולה", אמר.

"לא מצאתי שעצם קיומם של שני אגפים, אפילו יש הבדל ברמה ביניהם, ואפילו האגף שהוא הנחות ביניהם מיועד לישראלים בלבד, עולה כדי אחת מאלה. לא שמעתי שהחדר (ליתר דיוק ה"דירה") שהועמד לרשות התובעים לא היה מצויד במה שהיה אמור להיות מצויד על-פי הנתונים שנמסרו או הועמדו לרשות התובעים טרם הרכישה. בכל מלון עשוי אורח למצוא עצמו באגף פחות מפואר מאגף אחר, ובכל מקום עלולים להיות ליקויים בתחזוקה וברמת הניקיון. ככל שאלה מקימים עילת תביעה, הרי שהיא מכוונת נגד המלון ולא נגד המשווקים בישראל, אלא אם היה מוכח שידעו או שלכל הפחות היו חייבים לצפות שכך יהיה. גם אם קיום אגף לישראלים בלבד מעורר תחושה לא נוחה אצל התובעים, אין בה כדי להקים בידיהם עילת תביעה בנסיבות העניין", הוסיף השופט.

השופט דחה את הטענה שספקי נופש הם "מתווכים" בלבד ואת ההיקש למתווכים במקרקעין. "ספקי נופש, ולפחות לעיתים גם סוכני נסיעות, הם הרבה יותר ממתווכים גרידא, משום שבעוד עיקר תפקידו של מתווך במקרקעין הוא להביא למגע ישיר בין הרוכש למוכר ולהציג את הנכס לרוכש על-מנת שיראה ויבדוק אותו בעצמו והמתווך אינו אחראי בשום צורה לנכונות המצגים שעושה כל צד כלפי רעהו או לביצוע החוזה, הרי ספקי הנופש וסוכני הנסיעות עושים הרבה יותר. הם גובים את הכספים ומעבירים אותם לחברות התעופה ולנותני שירותי הלינה בחו"ל, והם משמשים תחליף מלא ובלעדי לקשר ישיר בין חברת התעופה ונותני שירותי הקרקע לנופשים כאשר עד לנופש עצמו מתבצע כל הקשר באמצעותם בלבד, ועוד", אמר.

"למרות זאת", ציין השופט, "אין פירוש הדבר שכל תקלה או ליקוי הם באחריות הספק או סוכן הנסיעות. כאשר מישהו מציע לישראלי לשהות במלון שעודנו בהרצה או מצוי בשיפוץ מקיף, ניתן לעיתים לומר שיש להטיל אחריות על אותו גורם בישראל שלא וידא ולא בדק את הדברים, או שבדק ולא טרח ליידע את הרוכשים. כאשר לעומת זאת, יש ליקוי בתחזוקת החדרים או החדר המסוים או תקלות אחרות שקשה לחזותן מראש ולא הייתה סיבה לעשות כן, הרי שהכתובת לטענות היא רק נותן השירות בחו"ל. אין זה סביר לחייב את מי שמשווקים חבילות נופש לשאת באחריות למצב הניקיון של החדרים, כפי שאין הם אחראים לשיבוץ הנופשים לחדר קונקרטי (אלא אם ידעו או היה עליהם לדעת שמדובר בחדרים שאינם אופייניים למקום או שאינם עונים לתיאור שהמוכר בישראל מוסר או מעמיד לרשות הלקוח). כאמור לעיל לא מצאתי שיש בטענות התובעים בסיס אובייקטיבי להטלת אחריות על הנתבעות או על מי מהן". ת.ק. 891/09 ראשון-לציון.