"בירך" שוטרת שאלוהים ייקח אותה והורשע

שלומי דבורה הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות עו"ד זוהר ברזילאי, ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בעיר, שהרשיע אותו לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של איומים. משתי עבירות נוספות שיוחסו לו בכתב האישום - העלבת עובד ציבור והפרעה לעובד ציבור - זוכה.

בית משפט השלום גזר על דבורה את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר, הופעל מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו. בית משפט השלום קבע, שמתוך 10 חודשי המאסר שהטיל, 3 חודשים יהיו בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים את העבירה בה הורשע. דהיינו - עבירת איומים. עוד קבע בית משפט, כי תקופת המאסר בפועל ותקופת התנאי שהופעל, יצטברו זה לזה, כך שסך הכל יהא על דבורה לרצות 15 חודשי מאסר.

"אני יכול לקפוץ עליך ולחנוק אותך"

מכתב האישום עלה שדבורה נחקר בחודש ינואר 2006 באגף התנועה של מחוז תל אביב של משטרת ישראל, בגין עבירת תעבורה (פגע וברח). נטען שגידף את החוקרת ואמר לה: "שאלוהים ייקח אותך ואותי ואני אחזיר לך פי 10 בעולם הבא", ובהמשך הוסיף: "שימי לב שהידיים שלי חופשיות ואין אזיקים, אני יכול עכשיו לקפוץ עליך ולחנוק אותך". לאחר מכן הצביע על צווארה של החוקרת כשהוא מבצע תנועת חניקה ואמר: "מתאים לי עכשיו שאת עם צווארון פתוח, זה מתלבש יותר טוב".

בגין מסכת עובדתית זאת יוחסו לדבורה שלוש עבירות, כאשר הוא הורשע בעבירת איומים וזוכה מהיתר. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, רחל גרינברג, נתנה אמון מלא בעדות החוקרת שהעידה כי בזמן המעשה היא חייכה, משום שסברה שזוהי הדרך הנכונה להתמודד עם הסיטואציה, ולא רצתה ליצור פרובוקציה, אולם חשה מאוימת ודיווחה לממונים עליה על האירוע.

"לו הייתה חשה מאוימת, לא הייתה מחייכת"

עו"ד זוהר ברזילאי טען שבית משפט השלום שגה כשנתן אמון בעדותה של החוקרת, שחקרה את דבורה בנוכחות אנשי משטרה נוספים שלא הובאו לעדות, ולא היה מקום שבית משפט יסתפק בעדותה היחידה. "התנהגותה של החוקרת איננה סבירה. לו הייתה חשה מאוימת, הדעת נותנת כי לא הייתה מחייכת ולא הייתה נוהגת כפי שנהגה... גם לפי גרסתה לא ניתן להסיק כי סברה בזמן אמת שמדובר באיום שכן היא חייכה, ובכך, יש משום תרתי דסתרי, לטענתה".

עו"ד ברזילאי הוסיף שאיומים אינם אלימות ועל כן, לא היה מקום להפעיל מאסר על תנאי. "מכלול נסיבותיו של מרשי, המערער, מצביעות על-כך שהעונש שהוטל עליו חמור מדי, ועל עבירת התעבורה הוא נדון ל-15 חודשי מאסר, אותם ריצה".

"המערער עבריין וזוהי דרך חייו"

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. "מדובר בהכרעת דין עובדתית מובהקת, המושתתת רובה ככולה על ממצאי מהימנות. עדותה של החוקרת הייתה עקבית, חד-משמעית, נשענה על מזכרים שכתבה בזמנו. המזכרים משקפים אכן את תחושתה בזמן אמת, כי הייתה מאוימת. כך עולה גם מההודעה שנגבתה ממנה ואשר הוגשה כמוצג לבית משפט קמא. לא מצאנו ממש גם בטענה, כי אי-העדתם של שני אנשי המשטרה הנוספים מכרסמת במשקל מהימנותה... באירוע השני נוספה לאמירה המילולית גם התנהגות פיזית, שהתבטאה בכך, שהמערער הצביע על צווארה של המתלוננת והדגים תנועת חניקה... מקובלת עלינו עמדתו של בית משפט קמא, אשר קבע שהאיומים במקרה זה מהווים אלימות, שעל-כן, יש מקום להפעיל את המאסר על תנאי ולא מצאנו כי נפלה שגגה מעם בית משפט קמא לעניין הפעלתו של המאסר על תנאי".

בית משפט הוסיף כי אין ממש בטענה הכללית, לפיה החמיר בית משפט השלום עם דבורה יתר על המידה. "המערער עבריין וזוהי דרך חייו, למרבית הצער. לא פחות מ-20 הרשעות קודמות כולל גיליון הרשעות הקודמות שלו, חרף גילו הצעיר. משבחר המערער בדרך זו, אין לו להלין אלא על עצמו כאשר הוא מוצא עצמו שוב ושוב מאחורי סורג ובריח".