שעות ספורות לפני תום האולטימטום האמריקני לסדאם חוסיין, עמדה לפניו החלטה לא קלה. שתי אופציות. הראשונה: למות במלחמה או בכסא חשמלי אחרי משפט בבית הדין הבינלאומי, בעקבות הפסד צפוי ומובטח. השניה: לבגוד במנהיגו ומפקדו ולהסתכן בגורל דומה לזה של בוגדים קודמים, שבסופו היה מייחל למותו.
הוא בחר נכון, וכמעט הכריע את המלחמה לפני שהיא החלה.
המודיעין האמריקני עשה הכל כדי לחדור אל תוך המעגל הפנימי של סדאם חוסיין. רק הם ידעו מה סדאם באמת חושב ומחליט. רק הם ידעו היכן מתכוון סדאם חוסיין להיות, כשהאמריקנים יתקפו.
האמריקנים בנו לא רק עליו. המודיעין האמריקני הצליח להאזין לתדרים הפנימיים של מפקדת סדאם חוסיין. אבל זו לא היתה הפריצה האמיתית. ה-CIA הצליח לאתר קלף אמיתי - קלף מנצח, ששינה את פני המלחמה וכמעט הכריע אותה לפני שעוד החלה. עירקי בכיר. לא סתם בכיר - בכיר מספיק כדי לדעת מתי ואיפה סדאם חוסיין הכי פגיע. היכן הוא ישן בלילה.
סדאם חוסיין הצליח לשרוד, בין השאר, כי הקפיד להחליף לעיתים תכופות את מקום לינתו. הוא לא סמך על אף אחד, למעט כשהיה חייב. האמריקנים קיוו שהם ימצאו את אותו אדם שסדאם סומך עליו, אבל מפחד מהם יותר מאשר מהעריץ.
"הוא עשה את השיקול", אמר בכיר בממשל האמריקני לניוזוויק. "הוא בחן את הסיכון. אם סדאם היה חושד בו, אני לא מקנא בגורלו. אבל הוא גם ידע בוודאות שהצבא האמריקני יגיע כדי לחסל אותו, או במקרה הטוב להעמיד אותו לדין בבית הדין הבינלאומי".
"הוא התחיל לזמר", אמר הבכיר, עושה שימוש במושג השמור לנחקרים המלשינים על חבריהם בחדרי חקירות. "הוא ידע לספר לנו בדיוק היכן ישן סדאם חוסיין בלילה של ה-19 במרץ, וגם ששני בניו נמצאים עימו".
מנהל ה-CIA, ג'ורג' טנט, קיבל את המידע שעות ספורות לפני תום האולטימטום. הוא מיהר אל הפנטגון, והפריע לשר הביטחון דונלד ראמספלד באמצע פגישתו עם סגנו, פול וולפוויץ'. הם ככל הנראה דנו בתוכנית המתקפה המקורית - אלפי טילי טומהוק שמשוגרים על עירק במשך 48 שעות.
אבל טנט העלה רעיון חדש: "חיסול ממוקד". מאות ואולי אלפי חיים ינצלו. אחרי דקות אחדות יצאו השלושה לעבר הבית הלבן ונפגשו עם הנשיא. בוש האזין ושקל. אחת הטענות נגד החיסול היתה שטרם פג האולטימטום לסדאם. בוש דחה את הטיעון. אבל עדיין היה מוקש אחד בדרך.
סדאם, על-פי המידע האמריקני, התחבא בבונקר תת-קרקעי, שבנו עבורו הגרמנים. הטילים האמריקנים, חזקים ככל שיהיו, לא היו מצליחים להבטיח חיסול של סדאם חוסיין וחדירה מלאה אל תוך הבונקר. רק מטוסי קרב נושאי פצצות מיוחדות שנועדו לחדור בונקרים היו יכולות להבטיח פגיעה רצינית. אבל בניגוד לשאר עירק, הגנת הנ"מ בבגדד עדיין היתה פרושה ויחסית חזקה. בוש לא רצה להסתכן בנפילת טייס כבר בדקות הראשונות של המתקפה.
לא היה די זמן כדי להשמיד את מערכות הנ"מ בבגדד, ויועצי הנשיא הזהירו שצעד כזה יבהיר לסדאם כי משהו אינו כשורה ועשוי לגרום לו לעזוב את משכנו. הגנרל טומי פרנקס, שעודכן בינתיים באפשרות, הבהיר לבוש כי יידרש לו זמן להתכונן, וכי כדי לבצע פעילות מוצלחת, ייטב לעדכן אותו לפני השעה 3:15, שעון בגדד.
הוחלט לנסות לעקוף את המערכות העירקיות. פרנקס הורה לשני חמקני F-117, נושאי פצצות חודרות בונקרים מבסיסים בקטאר, כ-1,000 קילומטר מבגדד. המטוסים טסו לכיוון בגדד, אך המתינו לאישור לחדור את המתחם האווירי העירקי. במקביל, 40 טילי טומהוק כוונו במדויק אל משכנו של סדאם חוסיין, לשיגור בתזמון שאמור היה לחסל כל ניצול שהצליח לצאת חי מהבונקר.
ב-3:12 דקות, שעון בגדד, הודיע בוש לפרנקס: "יש אישור". הפגיעה עצמה בוצעה ב-5:30 בבוקר, שעון בגדד. המרגל של ה-CIA, שהיה במיקום קרוב, אך בטוח, הודיע שסדאם היה בבונקר. הוא לא ידע לומר אם סדאם יצא משם חי.
