המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, הורה (יום ה', 22.10.09) לקיים דיון נוסף על הרשעת עו"ד ישראל פרי והארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי בעבירת גניבה.

פרי הורשע בבית המשפט המחוזי בגניבה רנטות מזכאים לפנסיה גרמנית. הוא הורשע בנוסף בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, עבירות על דיני הביטוח, עבירות של הדחה ושיבוש הליכי משפט והושתו עליו קנסות כבדים. כן נגזרו עליו 12 שנות מאסר.

בערעור שהגיש דחה בית המשפט העליון את ערעורו של פרי על הרשעתו, אך הפחית את עונש המאסר שהוטל עליו ל-10 שנים. פרי והארגון ביקשו לקיים דיון נוסף בשאלות משפטיות שונות הנוגעות להרשעתם. בדבריהם טענו כי קיימות ראיות נוספות המוכיחות כי הפרמיות שקיבלו מהזכאים היו הוגנות.

השופט ריבלין ציין בהחלטתו כי טענותיהם המשפטיות של הצדדים נשענות על שתי תזות שונות, העומדות בסתירה חזיתית זו לזו.

לדבריו, פרי והארגון טענו כי הציגו ללקוחותיהם עסקה יוצאת דופן וחריגה מבחינה כלכלית וכי במבחן התוצאה, זכו הלקוחות, שלא השקיעו פרוטה מכספם, לקבל רנטה חודשית חינם, וזאת ללא השקעה עצמית ומבלי לסכן דבר. מנגד, המדינה טענה כי פרי והארגון, מתוך תאוות בצע, רימו והוליכו שולל במשך כשני עשורים את לקוחותיהם, תוך שהם גונבים מהרנטה ששולמה ללקוחות סכומים ניכרים במרמה ושלא כדין.

המשנה לנשיאה עמד על החומרה הרבה שבמעשי פרי והארגון וקבע שאין לקיים דיון נוסף במרבית העבירות בהן הורשעו. עם זאת, קבע כי הפרשה הנדונה מחדדת אי-בהירות הקיימת בפסיקה בנוגע להבחנה בין עבירת ה"גניבה" לבין העבירה של "קבלת דבר במרמה".

בהקשר זה ציין שני קשיים פרשניים שבהם נתקל:

• מה נפקות ההבחנה בין מצב שבו נכס מועבר לאדם (כתוצאה ממעשה מרמה) על-מנת שאותו אדם ישתמש בו לצרכיו שלו (של המקבל), לבין מצב שבו נכס מועבר לאדם (כתוצאה ממעשה מרמה), על-מנת שישתמש בו לצורך מסוים של הנותן, מבלי שהנותן התכוון כלל שהבעלות בנכס תצא מידיו?

• מכיוון שהלקוחות הסכימו להעביר את סכומי הפרמיות האמורים לעותרים על-מנת לזכות, בסופו של יום, ב"מטרה מוגדרת" - רנטה חודשית בשיעור כלשהו. התוצאה שהובטחה להם - הרנטה החודשית (בניכוי התשלומים השונים להם הסכימו, ואפילו הושגה הסכמתם במרמה) - אכן הושגה. האם בנסיבות אלה, בהן השיגו העותרים עבור לקוחותיהם את המטרה שהוגדרה, עברו העותרים עבירה של גניבה או עבירה של קבלת דבר במרמה?

"אכן, בית המשפט העליון דן והכריע בשאלה זו; נפסק, על סמך עדותם של העותר והאקטואר מטעמו, בלס, כי הפרמיות שנקבעו היו שרירותיות וגבייתן הייתה בבחינת גזל. ואולם העותרים טוענים לקיומן של ראיות נוספות, שלא נתקבלו על-ידי ערכאת הערעור (בין השאר בשל מחדליהם של העותרים), המצביעות על כך שהפרמיות היו סבירות ואף היטיבו עם המבוטחים. זאת ועוד: מבלי להפחית מן החומרה הרבה שיש ליחס למצגי השווא שהציגו העותרים בפני בית הדין לחוזים אחידים, יתכן שהיה מקום לבחון אם מצגים אלה רלוונטיים למסקנותיו של מר נצר ז"ל בדבר סבירות הפרמיות", ציין בהחלטתו.

לאור האמור הוחלט על קיום דיון נוסף בפני הרכב מורחב והתיק הועבר לנשיאה לשם קביעת ההרכב.

"התיק יועבר לכבוד הנשיאה על-מנת שתקבע את מספר השופטים שישבו בדיון הנוסף ואת זהותם", קבע.