היום לפני 15 שנים, ב-26 באוקטובר 1994, נחתם הסכם השלום עם ירדן.
לאחר שנים של שיחות חשאיות עם מלך ירדן וניסיונות של מנהיגים ישראלים רבים, הגיע השלום המיוחל עם ירדן.
לאחר שנחתם ההסכם עם אש"ף, התייעצה ירדן עם מצרים וסוריה, אך לחץ מצד ארצות הברית הוא ששכנע את חוסיין לחתום על הסכם השלום: נשיא ארצות הברית דאז, ביל קלינטון, הבטיח לירדן כי ארצות הברית תמחק את חובותיה.
לאחר חתימת הסכם השלום עם אש"ף ב-1993, הפכו המגעים בין ישראל לירדן לגלויים. בחודשי הקיץ של אותה שנה החלו השיחות עליהן דווח מאוחר יותר לציבור עם פגישת רבין, חוסיין וקלינטון בבית הלבן ופרסום "הצהרת וושינגטון" על-פיה הסתיים מצב הלוחמה בין שתי המדינות. ההסכמה שימשה כבסיס להסכם השלום שנחתם מאוחר יותר.
הסעיפים העיקריים בחוזה השלום:
הוסכם על גבול משותף כאשר התוואי של נהר הירדן הוא הגבול. ישראל החזירה 300 קמ"ר, וחכרה 2,850 דונם, בערבה ובבקעת הירדן.
כינון יחסים דיפלומטיים ופתיחת שגרירויות, אשרות לתיירים, פתיחת קו אווירי, חופש גישה הדדי לנמלים הים, והקמת אזור סחר חופשי ופארק תעשיות בערבה.
איסור כניסה, לירדן או ישראל, ללא רשות, שיתוף פעולה במניעת טרור, ואי-מתן אפשרות או שיתוף פעולה עם גורמים או קואליציה שיפעלו נגד המדינה השנייה. נתינת מעמד מיוחד ועדיפות לירדנים בירושלים במקומות הקדושים, בהסכמי שלום עתידיים עם הפלשתינים.
במסגרת חלוקה צודקת של המים בירדן, בירמוך ובמי התהום של הערבה, ישראל מצדה התחייבה להעמיד לרשות ירדן 50 מיליון מ"ק מים מדי שנה, מהכנרת, ולחלוק את מימי הירמוך, כך שירדן תקבל 3/4 ממנו.
[לנוסח המלא של ההסכם:
אתר הכנסת]
טקס חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן נערך, כאמור, ב-26 באוקטובר 1994, במעבר הגבול החדש מצפון לאילת. בטקס נכח נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. רבין ואל-מג'אלי, יו"ר הפרלמנט, חתמו על ההסכם. המלך חוסיין, נשיא מדינת ישראל עזר ויצמן, שמעון פרס וקלינטון לחצו ידיים.
