גילה קוגמן הגישה נגד השדכנית הלנה עמרם תביעה כספית לבית משפט לתביעות קטנות בכפר-סבא. לדבריה, ביום 9.4.08 חתמה על חוזה עם חברת "אין טו מאץ" בע"מ, בו התחייבה החברה להעניק לאחותה, מור קזז, שירותי יעוץ, תיאום והכוונה לזוגיות, ובמילים אחרות: למצוא לאחותה בן זוג באמצעות הלנה עמרם השדכנית.
קוגמן שילמה סכום עתק: 23,100 שקל דמי חברות. לדבריה, עמרם הציעה מועמד אחד, שהתברר לאחר מספר שיחות טלפון שאינו פנוי. "לאחר שחלפו ששה חודשים ומפגשים אין, פניתי לעמרם וביקשתי להשיב את כספי. היא הסכימה להשיב את הכסף בניכוי הוצאות על פסיכולוג וגרפולוג. לאחר שחלפו עוד חודשיים, שלא הניבו החזר כספי, נפגשתי עם מירי עמרם, כלתה של הלנה עמרם, וזו הסכימה להשיב לי 6,500 שקל בתשלומים".
קוגמן ביקשה בכתב התביעה להשיב לה מלוא הסכום ששילמה בתוספת 3,000 שקל בגין אובדן ימי עבודה ובזבוז זמן.
בכתב ההגנה נטען, כי החברה הזמינה וקיבלה שני דוחות, פסיכולוגי וגרפולוגי. כן התקיימו 13 פגישות של קזז עם אנשי החברה ואף הוצעו לה 13 גברים פוטנציאליים שנדחו רובם על הסף, ומיעוטם אחרי שיחות טלפון ופגישות.
בדיון בפני השופט
דוד גדול, הציעה עמרם להשיב לקוגמן סך של 6,000 שקל בתשלומים כי אין לה כסף. לדברי השופט, קוגמן הוכיחה באמצעות תכתובת מייל, שעמרם הייתה מוכנה להשיב לה 6,500 שקל.
בפסק הדין קבע השופט: "אני מוכן לקבל הוצאה של 1,500 שקל לכל דוח אף שלא הוצגה חשבונית שכן הסכום נראה לי סביר. כך התובעת לא הכחישה קיומן של 13 פגישות עם אחותה ואני מעריך כל פגישה ב-200 שקל, קרי 2,600 שקל. אני מוכן להוסיף לנתבעת עו"ד 1,400 שקל הוצאות נלוות אחרות, על-פי אומדן. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בין בעצמה ובין באמצעות החברה סך של 13,000 שקל. בזבוז זמן ואובדן ימי עבודה של התובעת לא הוכח ונדחה על ידי".
השופט מתח ביקורת על כך שכתב ההגנה נוסח על-ידי עו"ד: "הנתבעת הגישה כתב הגנה שניתן להבחין כי לא נערך על ידה אלא על-ידי פרקליט מטעמה אף שזהותו עלומה, זאת בניגוד לכללי לשכת עוה"ד".
