ניצה ויוסף בן-ששון מכרו את דירתם למרינה ובוריס שניידרמן, ותבעו אותם בבית משפט לתביעות קטנות בכפר-סבא לאחר שקיבלו את כספם באיחור.
הזוג בן-ששון היה רשום כבעליו של דירה בפתח תקוה וביום 9.12.07 חתם על הסכם למכירת הדירה לזוג שניידרמן תמורת 1,255,000 שקל. בהסכם נקבע שעל הקונים-הנתבעים לשלם לתובעים סך של 590,000 שקל לא יאוחר מיום 1.5.08. בפועל, הסכום שולם בשלושה מועדים שונים ובאיחור של 47 יום, והזוג בן-ששון ביקש פיצוי בסך 9,400 שקל, שהוא מכפלה של 200 שקל לכל יום איחור כפול 47 ימי איחור.
הזוג שניידרמן הודה שאיחר בתשלום, אך טען שהדבר אינו באחריותו וקשור למחדליו של הזוג בן-ששון. "הבנק המלווה סירב להעביר את כספי ההלוואה, שהם חלק מכספי התמורה, לחשבון התובעת ללא שהתובע יהיה גם הוא בעלים בחשבון הבנק".
השופט
דוד גדול קיבל את התביעה וקבע, שהזוג שניידרמן לא סיפק הסבר סביר לאיחור בתשלום. "בכל הכבוד, גם אם הייתה לבנק המלווה איזו הסתייגות, הבעיה לא רובצת לפתחם של התובעים. לא זו אף זו, לא ברור מחומר הראיות מדוע הנתבעים ו/או ב"כ לא דחקו בבנק להשלים את כל הנדרש ולהפיק שיק נושא תאריך 1.5.08 אם הנתבעים מילאו כל הנדרש מהם לבנק. כיון שכך אני בא למסקנה כי דין התביעה להתקבל וכל ההסברים כאלו התובעים לא נהגו בתום לב כלפי הנתבעים לא הוכחו. מה שכן הוכח איחור ברמה של 47 יום".
בסופו של דבר, חייב השופט את הזוג שניידרמן, ביחד ולחוד, לשלם לזוג בן-ששון את סכום התביעה בסך של 9,400 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 500 שקל עד ליום 1.12.09. "אם לא כך יעשה יתלוו לסכומים הנ"ל רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל".
