בשנים האחרונות כמעט ולא השתנה הפער בין אנשים עם וללא מוגבלות. על-אף החקיקה והפעילות הענפה לשיפורה מצד גורמים ממשלתיים וארגונים מהחברה אזרחית, מצבם של אנשים עם מוגבלות לא השתנה באופן משמעותי. כך עולה מדוח שמפרסמת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים לשנת 2009.

לקראת היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות המתקיים ב-3 בדצמבר, מפרסמת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים נתונים על מצבם של אנשים עם מוגבלות בישראל.

הדוח מבוסס על נתונים שנאספו בישראל במסגרת הסקר החברתי השנתי שמבצעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאז שנת 2002 והנתונים בנוגע לילדים לקוחים מתוך מחקר משותף של מכון ברוקדייל והמוסד לביטוח לאומי - שפורסם בשנת 2000. כל הממצאים לקוחים מהדוח לשנת 2009 של הנציבות אשר מסכם את המצב של אנשים עם מוגבלות בישראל בתקופה 2002-2007.

מנתוני הדוח עולה כי מרבית האנשים עם מוגבלות הם נשים (56%). עם זאת, מרבית הילדים עם מוגבלות חמורה הם בנים (66%). שיעור המוגבלות בישראל גבוה (כ-10%), אבל אינו חורג מזה של ארצות מפותחות אחרות.

בשנת 2007 חיו בישראל יותר ממיליון וחצי אנשים עם מוגבלות. 721,000 מהם היו בגילאי עבודה; 457,000 בגילאי זקנה. 314,000 היו ילדים; מתוכם 193,000 ילדים הזקוקים לטיפול קבוע.

החידוש בדוח הוא בהצגת נתונים על התנאי הדיור של אנשים עם מוגבלות בישראל. באשר למכלול הרחב, המסקנה המרכזית שעולה מהדוח היא כי בשנים 2002-2007 לא נרשמו שינויים משמעותיים בפערים בין אנשים עם מוגבלות ליתר האוכלוסיה. הפערים בין הקבוצות נותרו רחבים כפי שהיו. עם זאת, בשנה האחרונה מסתמן צמצום פערים קטן אך מעודד. מוקדם עדיין לקבוע האם מדובר בתחילתו של שיפור.

אדר' שמואל חיימוביץ', נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: "בעידן בו המסגרות החברתיות הולכות ונפרמות וניתן דגש לביטוי ה"עצמי", שומה עלינו להיות זהירים כפליים ולהיות רגישים לצרוך האנושי להיות חלק מחברה. על כולנו להיות פתוחים ולאפשר מימוש רצון זה. אנו מאמינים כי על-ידי איתור חסמים ומחסומים, סילוקם ואף עדיף מניעת הצבתם, תינתן הזדמנות להתנהלות סבירה ושוויונית בחיי היום יום, בדיור, בתעסוקה, בחינוך, בתחבורה ציבורית, ובבלוי שעות הפנאי".