‏הסכסוך הפלשתיני-ישראלי פורץ את גבולות האזור אל העולם האיסלאמי, ומאיים להפוך מסכסוך לאומי לבין-דתי. כך עולה ממסמך מדיניות חדש של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי (JPPPI), שמוצג בפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות המתכנס במשרד החוץ.

המכון קובע בין היתר כי ניתן להסיק מספר מסקנות באשר ליחסי איסלאם-יהדות-ציונות:

• אין מדובר במאבק ציוויליזציוני או באיבת נצח תיאולוגית;

• אין יחס ישיר בין קיצוניות מוסלמית לאנטי-יהודיות. כך לדוגמה, ארגון הטרור אל-קאעידה מעמיד בראש סדר העדיפויות את המאבק נגד הציוויליזציה המערבית המודרנית;

• ניתן להבחין במגמה מתמשכת של איסלאמיזציה ותיאולוגיזציה של הסכסוך הערבי-ישראלי בדור האחרון, שמאיימת להפוך את הסכסוך מלאומי לבין-דתי;

• במקביל לתחייה הדתית בישראל, שהתעוררה בעקבות מלחמת ששת הימים והעמידה את הניצחון בחלק מן הציבור היהודי - בעיקר הדתי לאומי - כ"אתחלתא דגאולה", התעורר גם תוצא בכיוון הנגדי, שהגביר את ההקצנה הדתית בקרב המוסלמים;

• אל אמונות היסוד ותפישות העולם שבהן היהודי נתפס כעוין לאיסלאם - ערמומי ובוגדני נספחו שלושה יסודות חדשים כתוצאה מהסכסוך הישראלי-ערבי: שחצנות, היהודי כשליט אלקודס (ירושלים, העיר השלישית אותה מקדש האיסלאם) והיהודי כאכזר.

מחבר המסמך, פרופ' עמנואל סיון, רואה בתנועת "האחים המוסלמים" ובתנועות המקורבות אליה, כגון החמאס, איום גדול יותר לעם היהודי מאשר תנועת אל-קאעידה שממקדת את פעילותה בראש ובראשונה נגד המערב באופן כללי. המסמך, "אנטישמיות מוסלמית - אתגר ודרכי תגובה אפשריות", שחיבר סיון במסגרת המכון לתכנון מדיניות העם היהודי, עוסק בניתוח מעמיק של התופעה של שנאת יהודים בעולם המוסלמי, עומד על הסכנות הצפונות בה, ומציע דרכי פעולה נדרשות.

הניתוח של פרופ' סיוון כולל מספר מסקנות והמלצות:

• יש למקד את הפעילות מול האנטישמיות אותה מובילים "האחים המוסלמים" ודומיו, וכן המשטר באירן ובסעודיה - ולא מול זו של אל-קאעידה. משמעות הדבר: הכנת תוכנית פעולה לכל מדינה מוסלמית בנפרד, בהתאם למאפייני פעילותה האנטי-יהודית;

• התמקדות בהקטנת השפעתם של "האחים המוסלמים" במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאירופה משום שהם אלה שהפכו את השמדת מדינת ישראל למצווה מוסלמית בסיסית, וכן להילחם בתופעה של הפיכת הסכסוך מלאומי לדתי;

• יש לנצל את התופעה של "הכחשת השואה" כבומרנג נגד מי שמפיץ תיאוריות אלה, שהן דחויות על הסף במערב;

• שימוש במידע בדוק, אמין ורלוונטי באופן שיטתי ולא ספורדי מבטיח ניהול יעיל יותר של המאבק באנטישמיות. דיאלוג בין מאמינים עשוי להתגלות כיעיל על-רקע הבסיס האמוני הרחב הקיים בקרב גורמי דת באיסלאם וביהדות. במסגרת דיאלוג שכזה, חשוב למקד את המאמץ בשירוש סטריאוטיפים שיש ליהודים באשר למוסלמים ולמוסלמים באשר ליהודים. לטענת פרופ' סיון, פיגועי ה-11 בספטמבר בארה"ב, שדחקו לפינה מוסלמים מתונים רבים, יכולים לשמש מכנה משותף להתחלה של התקרבות.

נשיא המכון, אהרן זאבי פרקש, לשעבר ראש אמ"ן, שכתב את ההקדמה לנייר המדיניות, סבור כי המאיץ העיקרי לעלייה בשנאת ישראל בקרב המוסלמים נעוץ בסכסוך הישראלי-פלשתיני ששורשיו נטועים עוד בתקופת ההסתה של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, דרך המרד הערבי, הקמת מדינת ישראל וההפסדים הצורבים של צבאות ערב במלחמת העצמאות וששת הימים: "התסכול העמוק שאפיין את התגובה בעולם הערבי פרץ את גבולות האזור, והתבטא בין היתר גם באנטישמיות ובהכחשת השואה, ובהאשמת היהודים בניפוח אסונם על-מנת להשתלט על שטחים ערביים", ציין פרקש.

מנכ"ל המכון, אבינעם בר-יוסף, הדגיש כי מסמך זה הוא תוצאה של הכוונת מאמצי המכון במשך שנים אחדות לשרטט אסטרטגיות יהודיות גלובליות חדשניות מול שינויים שמסתמנים בעולם המודרני. "המסמך של סיון נועד להניח בסיס לקראת תכנון מהלכים אופרטיביים מצד הארגונים היהודיים בעולם ומדינת ישראל, כדי לשפר את הקשרים בין יהודים ומוסלמים, ולאתר נקודות שבהן ניתן להביא לשינוי במגמות הקיימות", אמר.