חתן פרס נובל גם תקף את הפרקליטות ואמר כי היא מוטה שמאלה ומייבשת את ההתיישבות רק של יהודים.

על שאלת הדעות המוכנסות לידיעות בעיתונים אמר כי אופן בחירת הידיעות שיתפרסמו לפעמים חשוב יותר מהבעת הדעה עצמה. הוא ציין את היומון הימני "מקור ראשון" כדוגמה לעיתון עם כותרות אחרות מאשר שאר העיתונים, אך הלין על כך שמהדורת העיתון היוצאת בימי חול, בניגוד לזו של סוף-השבוע, אינה מתפרסמת בצורה ראויה, ותהה בקול מדוע אין זה כך.

פרופ' אומן מתח ביקורת על התקשורת בישראל, ואמר כי דעת הקהל משפיעה פחות על התקשורת, וכי לתקשורת אג'נדה משל עצמה. "התקשורת יותר מושפעת מהאליטות הכספיות ומהאליטות האינטלקטואליות באוניברסיטאות, וזה משפיע גם על סדר היום של הממשלה".

לדבריו, יש לסייג את חופש הביטוי כלפי אמצעי התקשורת הממלכתיים, ולאפשר אותו רק לאמצעי תקשורת פרטיים ועצמאיים. "ברדיו ובטלוויזיה הממלכתיים לא צריך להיות חופש ביטוי, כי הם עובדים בשבילי, ואין להם רשות לומר מה שהם רוצים או רשות להיות מגמתיים. הוועד המנהל צריך לקבוע קו, ולפיו צריך ללכת. אם רוצים לפתוח ערוץ משל עצמם - בבקשה, תנו להם רישיון. הדעת אינה נותנת שיאמרו מה שרוצים בכסף שלי, משלם המיסים", אמר.

נשיאת העיתונות דורנר שנאמה אחריו אמרה כי המועצה בראשותה מייצגת את כל העיתונות, לרבות עיתוני ימין - "מקור ראשון" ו"נקודה". שאת למרות שחלק מכלי התקשורת, בהם גם כלי תקשורת מרכזיים, אינם חברים במועצה.את התקשורת הכתובה כינתה דורנר "על הפנים", ואמרה כי לא אחת היא מוצאת בה ידיעות שכבר "מתגלגלות" באינטרנט. היא גם תקפה את אתרי החדשות באינטרנט, ואמרה שצריך לדעת להבחין שם אם זה חופש הביטוי או חופש השיסוי.

לדברי דורנר, הקוראים אינם מושפעים פוליטית ממה שהם קוראים בעיתונים, ואם הם מוצאים משהו שאינו לרוחם זה מרגיז אותם. היא נמנעה מהתייחסות להשפעה פוליטית סמויה באמצעות העיתון המקשה על הקורא להבחין בכוונת מכוון. עוד ציינה כי חופש הביטוי צריך להיות "לא רק לעצמי" ולהיעצר בהסתה לפגוע באחר ולא "במה שאני מפרש כהסתה של האחר". דורנר הוסיפה כי גם על זכויות המיעוט של המתנחלים צריך להגן, אך לא ירטה באלו תחומים בדיוק. "בכוחה של העיתונות", אמרה, "להעלות ולהשפיל אדם, ואני מדגישה אדם. יש לה כוח, ואנחנו אומרים לעיתונאי - אל תזיק מעבר למה שצריך. אם יש למישהו תלונה נגד ידיעה (לא דעה) בעיתון - שיפנה אלינו".

דורנר מחתה על כותרות פופוליסטיות בעיתון, לרבות בחינמון ישראל היום. עוד חזרה על דבריה שנאמרו בראיון רדיופוני מוקדם יותר, כי מועצת העיתונות תתנגד להצעת החוק המבקשת לעצור את ישראל היום באמצעות הגבלת עיתון המופעל בידי תושב חוץ. היא הודיעה כי היא מצדדת בריבוי עיתונים, כל עוד הם שומרים על החוק.

הוא התייחס בדבריו גם לסוגיית סגירת ערוץ 7: "זה מקרה בוטה של כתם שחור על הדמוקרטיה. זה אות קלון לא לאפשר לערוץ 7 להתקיים כתחנת רדיו. היו כל מיני תירוצים, אבל האמת שהוא היה נחשב לפסול אידיאולוגית".

אומן התייחס לחוקי לשון הרע, וציין כי "הם לא כל-כך חלים על העיתונות, וכי קל לה יותר מאשר אדם פרטי. לדעתי, חוקי לשון הרע צריכים לחול על העיתונות ביתר-שאת מפאת ההשפעה שיש לה. האחריות להחיל את חוקי לשון הרע על העיתונות היא של המערכת המשפטית החוקתית". הוא הוקיע שקרים בוטים הנכתבים באותיות קידוש לבנה בעמוד השער, ולמחרת מוכחשים בקטן בעמוד 10, במקרה הטוב. כדוגמה מנה כתבה טלוויזיונית ששודרה בעת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. בכתבה ש"בושלה" נופף נתניהו וחייך לקהל אוהדי בית"ר ירושלים שהריע לכבודו בחגיגות הזכייה בגמר הגביע. אולם לכתבה הוצמד קטע מפאתי הקהל בו נראה קומץ אוהדים צועק "מוות לערבים". בעקבות אותו אירוע פוטרו העיתונאים, אך הוחזרו זמן קצר אחר כך לעבודתם בשל קול הזעקה שקם בגין רמיסת חופש הביטוי כביכול. "לדעתי, לא רק שהיה צריך לפטרם, אלא גם לפתוח נגדם בהליכים פליליים. אני אומר לעיתונאים: תהיו בטוחים שמה שאתם מפרסמים נכון, ואם אינכם רוצים להיות בטוחים - בבקשה, אבל דמכם בראשכם, ואפשר לתבוע אתכם על לשון הרע".

לעניין נסיעתו המסתורית של נתניהו למוסקבה אמר אומן כי קול הצעקה שהקימה התקשורת על כך שלא יידע אותה על כך אינו ראוי. הוא השווה זאת לנסיעתו הסודית למוסקבה של שר החוץ הנרי קיסינג'ר בתקופת מלחמת ויטנאם, שבגינה יצאו כותרות העיתונים באמריקה בכותרות "איפה קיסינג'ר". "במקום למנוע שפיכות דמים התקשורת צועקת למה שיקרו לי".