ועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתכנסה (יום ג', 8.4.03) לדון בסוגיית הפיקוח לדיון באימוץ הבין-ארצי. מתברר, כי משרד העבודה והרווחה לא הכין נהלים כתובים המסדירים את דרכי הפיקוח, בעקבות החלטת ממשלה משנת 2001, שהסדירה את האימוץ הבין-ארצי מתוך הנחה שהורים שפונים לאימוץ לא משקיעים את כספם בקרן הצבי, עם קריסת העמותה.
יו"ר הוועדה (ששימש כיו"ר ועדת חוקה עם חקיקת החוק) הטיח במשרד העבודה: "תפיסת משרד העבודה והרווחה כמפקח מקצועי, ולא כספי, על העמותות לאימוץ בין ארצי - אבי אבות הטעות".
בעקבות תיקון בחוק אימוץ ילדים, משנת 1998, ניתן לאמץ ילד במדינה זרה רק באמצעות עמותה מוכרת, שקיבלה אישור ממשרד המשפטים, העבודה והרווחה. יתרה מזאת: כל מי שאימץ ילד שלא דרך עמותה, עובר עבירה פלילית. מחיר אימוץ ילדים בין-ארצי נעים בין המחירים 15,000–20,000 דולרים (לא כולל נסיעה ושהיה במדינה), כך מפורסם באחד האתרים המציעים לאמץ תינוקות דרכם.
כוונת המחוקק היתה, בין היתר, לייצור פיקוח לא רק על רישום העמותות, אלא גם על דרכי גביית הכספים. במקרה כזה, ישנו פתח לסחר בילדים שהינו עוקף את שלטונות החוק, כיוון שמשרד העבודה והרווחה - כך עולה מתוך הדיון, אינו מבצע מעקב אחר גובה המחירים.
בעקבות מקרה אלוני - "הילד והוריו", מתברר שאימוץ ילד הוא תחום פרוץ. הורים שרצונם לאמץ שילמו סכומים גבוהים, ומתפללים שאותה עמותה לא תקרוס כלכלית. אכן, משרד העבודה והרווחה מנפיק אישורים אך ללא כיסוי, כיוון שאינו אחראי לגב הכלכלי של אותה עמותה כשירה.
עמותות לאימוץ בין-ארצי חוששות שעם פרסום המקרה, לא יוכלו לעמוד בקריטריונים מחמירים כפי שמציעה הוועדה. יוליה גור-אריה, מעמותת "טף", אמרה: "ישנו חשש שהתפוצצות הפרשה תגרום לפגיעה בפעילותן של העמותות לאימוץ בין ארצי"
לעת עתה, יש 95 המשפחות שעם התאבדותו של אלוני הפסיקו את הליכי האימוץ, ופנו לעמותות אחרות, שחלקן הסכימו לסייע להן. ח"כ יהלום: "להקצות עובד שיטפל במשפחות אלו. "עידוד ילודה הינו צורך לאומי, ולא רק צורך אנושי של המשפחות; למדינה יש אינטרס בהרחבת מספר הילדים המאומצים, וייתכן שיש מקום לבטח את ההליך במסגרת ממשלתית."
