ביום 19.12.09 התרענו על דברי כזב פוגעניים שפורסמו בעיתון ישראל היום על-ידי העיתונאי מרדכי גילת - נגד היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין. הבענו זעזוע מכך שגילת העז, במדורו (ישראל היום, 19.12.09), להשמיץ את אלשטיין ולייחס לה "התחלוּת" - במטרה, כביכול, להתחמק ממתן תשובתה במועד שנקבע לטיוטת ביקורת שנכתבה במשרד מבקר המדינה על הוצאותיה של ידידתה האישית, יו"ר הכנסת לשעבר, ח"כ דליה איציק.

ברשימתנו הסברנו וגילינו כי אלשטיין אכן חלתה, למרבה הצער, במחלה קשה המחייבת בקרוב טיפול דחוף ופולשני מאוד. מאליו מובן, כי בנסיבות אלה נבצר ממנה להשיב למבקר, קל וחומר למסור תגובות פרטניות ומשפטיות על טיוטת דוח המבקרת אדם אחר - היא איציק.

מאז חלפו שבעה ימים, אך גילת לא התנצל. לא בפני אלשטיין ולא בפני הקוראים. חמור מכך: עורך ישראל היום, עמוס רגב, לא פעל לתיקון המעוות, אף שכזביו של גילת נחשפו ברבים. רגב הותיר את כזביו של גילת משל היו דברי אלוהים חיים, נמנע מתיקון הרושם הנורא שנוצר. למעשה - מחמת זאת שנמנע מתיקון, ניתן לזקוף לחובתו אחריות לכזבים לא פחות מזו שניתן להטיל על גילת.

עמוס רגב לא עמד במבחן קל יחסית: לעשות סדר בביתו פנימה, ולעשות צדק הן עם אלשטיין והן עם הקוראים. לכן, כדאי להטיל ספק: כשעמוס רגב מבטיח לנו עיתונות אחרת, צודקת ומוסרית, אל תאמינו. הוא אינו נוהג אחרת, ובמובן זה הוא אינו שונה מעורכים בכירים בעיתונים אחרים.

לא רק גילת ורגב חטאו כלפי אלשטיין. גם יועצו של המבקר, ד"ר מאיר גלבוע, מוסיף "חטא על פשע". גלבוע ניצל לרעה את מצוקתה וטרונייתה של אלשטיין - שהלינה גם על ההדלפות המכוערות שיוצאות ממשרד מבקר המדינה (וביקשה לברר עניין זה), כדי להעמידה בפני עובדה מוגמרת. וכך, בעוד שאלשטיין התכוונה להגיע למשרד מבקר המדינה לשם שיחה קצרה עם המבקר עצמו, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, היא קיבלה לפתע זימון מכבוד היועץ גלבוע, שהזמינהּ ליתן בעל-פה את תגובתה לטיוטת הדוח בעניין דליה איציק.

מאליו מובן, כי בנסיבות אלה, ולאחר שלמדה אלשטיין על כוונותיו הנסתרות של גלבוע, היא הצליחה לסכל את תוכניתו. פשוט, היא הודיעה שלא תגיע לפגישה.

נעלה מכל ספק: העובדה שבמשרד מבקר המדינה מכשכשים כך בזנבו של לינדנשטראוס, מלמדת על אובדן שליטתו בנעשה במשרדו.