מאז התחלק בית "
האח הגדול" למחנות יריבים, טבע אלירז את המושג "חנונים" לחבורתו הכוללת את אלין, עדנה, גואל, הילה ופותנה. הם "הדחויים", הפריקים, אלו שנתקלים בחצר בית הספר בבריונים השחצנים של השכבה ומשתדלים לא להישיר מבט, מקווים לחמוק מעימות ורק רוצים לסיים י"ב בשקט.
כך גם אלירז, שבכל מקום אחר בוודאי לא הייתם מוצאים את המילה "חנון" דבוקה לשמו בשום סיטואציה, פשוט רוצה לשרוד בבית, להעביר את הזמן על מי מנוחות ואולי, כן אולי, לזכות במיליון. אבל רגע, אליבא דה סער, אין דבר נורא ושפל יותר מלהגיע לתוכנית כמו "האח הגדול" בכדי לזכות במיליון. הרי זו שפלות רוח, חמדנות לשמה ומי שרוצה את המיליון יעשה הכל כדי להגיע אליו. אפילו יימנע בכל כוחו מעימות חזיתי עם טווס מנופח שהגיע לווילה ממש בטעות ובלי שום מחשבה על הפרס - אולי הוא חשב שזו האחוזה של "הרווק".
גם מי שהתנדנד בין הצדדים במהלך השבוע החולף ראה אתמול את האמת המכוערת במלוא תפארתה המחרידה. כל מי שחטף איזו כאפה או שתיים בבית הספר יודע שאימא תמיד אמרה "הם פשוט מקנאים" על אותם ילדים רעים ואלימים. ואימא, כידוע, תמיד צודקת. בתחילה היה קשה להבין את מקורם של דיבורי הביבים ומילות השופכין שיצאו לשרה וסער מהפה בכל הנוגע לאלירז, אך כעת התמונה הולכת ומתבהרת. כמו אותו בריון בחצר, שלא ידע להביע את עצמו בשום דרך מלבד אגרופיו והתקנא במי שהתברך בשקט ושלווה נפשיים, גם מחנה סער-שרה התלקח לאחר הצפייה בסרטון תעודת הזהות של אלירז. לא משום שהוא אמר שם משהו נפיץ במיוחד, להפך. הוא היה לגמרי הוא: ערס לייט עם בייבי פייס מתוקים, גרסת ריאליטי משודרגת לדמותו של אסי כהן מ"אהבה זה כואב", אמיתי עד פחד ולגמרי נינוח בעור של עצמו - אדם שלם אך לא מושלם.
יותר מכל נטרפה עליהם דעתם משום שהם ראו בסרטון את כל מה שהם לעולם לא יוכלו להיות במשחק הזה. טבעיים, זורמים, אמיתיים ומעל לכל - כנים. איחוד בין חבורת אנשים כה אינטרסנטיים שנאמנויותיהם במשחק השתנו ללא הרף, הוא מתכון לפיצוץ. אנחנו רק נמתין בסבלנות שהוא יקרה. והוא יקרה.
המבחן הגדול של אלירז, הדני זוקו של היורמים, הגיע כשסער החל לפרוק את זעמו לאחר הצפייה בסרטונים. כמו מכונת יריית שאיבדה שליטה השתלח סער עם חיוכו הזחוח ויהירותו מעוררת הקבס, בכל מי שנקרה בדרכו. וכן, גם היו נפגעים - הילה בראשם. את הפינאלה שמר סער לנמסיס שלו, אלירז, שברגע האמת התעלה על עצמו, על התחושות האנושיות הטבעיות והברורות שהוא בוודאי חש, ועל כל מחשבה נקמנית שעברה לו בראש. כמו חנון אמיתי הוא קם והלך. לא הרים אגרופים, לא חשף שיניים, פשוט סובב את הגב וצעד לכיוון הנגדי - אל המקום בו מחכה לו המיליון.
