הפסקת אש: למה ארסנל לא מתמודדת על תארים?

הרבה מאוד פעמים אמיתות שנתפשות כמובנות מאליהן בציבור הרחב מתבררות לאחר בדיקה ככאלה שמקורן בטעות. עניינים עמוקים יותר או פחות כמו סטיגמות, מיס-קונספציות ומסורות כאלה או אחרות הן לרוב הבעיה. בין הדעות הרווחות בכדורגל העולמי כיום בולטת ההנחה שארסנל לא מסוגלת להתמודד על תארים כבר חמש שנים פשוט בגלל שהילדים שלה לא עומדים בלחץ ובעומס וככל שהעונה נמשכת הם הולכים ומתפרקים. עם שובה של ליגת האלופות , וכשהיא שוב בתקופה לא מזהירה, החלטנו לבדוק אם באמת מדובר פה בבעיה מובנית, או – כמו בהרבה מאוד מקרים אחרים – במשהו שהוא יותר קרוב לתחושת בטן מאשר לעובדה מבוססת.

• 21:45, שידור ישיר באתר: באיירן מינכן מול פיורנטינה
• 21:45, שידור ישיר בספורט 5+: פורטו מול ארסנל

לפיכך אנחנו נתחיל את הבדיקה שלנו ב-2004/5, העונה הראשונה ברצף שעדיין קיים של שנים ללא אליפות בצפון לונדון, תקופה שחונת תארים פרט לגביע באותה העונה ממש. בכל עונה נשווה את ההישגים של התותחנים עד ה-31 לדצמבר, ומה-1/1, כשהעונה מעבירה הילוך.

2004/5

עד סוף דצמבר: 18 ניצ', 8 תיקו, 3 הפ' (בכל המסגרות). 71.2% הצלחה

החל מתחילת ינואר: 19, 2, 5. 75.6%.

סיפור מקרה: העונה הזו החלה עם התחמשות ברובין ואן פרסי, מנואל אלמוניה ומתיו פלאמיני, שלא התקשו למלא את מקומם של קאנו, פארלור, וילטורד ומרטין קיאון הוותיקים, והתוצאות היו בהתאם: במחזורים הראשונים ארסנל הוליכה את הטבלה והתקדמה יפה בכל המסגרות.

אלא שאז עדיין הייתה זו ארסנל 2.0, ההיא של הנרי, ויירה, פירס, ליונברג, ברגקאמפ, קמפבל, קול, טורה, לאורן, סילבה ועוד. בדיוק החבר'ה הווטרנים שכבר ראו דבר או שניים בחיים. כולל עונה ללא הפסד. וגם בדיוק החבר'ה שתוך זמן קצר כבר ייעלמו מהייבורי (ובטח שמהאמירויות). אמנם ניצני ארסנל 3.0 כבר החלו לבצבץ, עם השתייכותם לסגל של פברגאס, קלישי ואבואה, אבל לזבי החוטם עוד לא הייתה השפעה ממשית על הקבוצה, שלא התקשתה להמשיך חזק עד הסוף. עונה שהסתיימה עם מקום שני בליגה וזכייה בגביע האנגלי ממש לא בישרה על הבאות.

2005/6

עד סוף דצמבר: 17, 5, 7. 64.3%.

החל מתחילת ינואר: 16, 7, 9. 57.2%.

סיפור מקרה: העונה הראשונה תחת שלטונו ההולך ונרקם של ססק פברגאס (אז רק בן 18), אחרי עזיבתו של ויירה, לא הייתה סיפור הצלחה גדול בשום שלב. ארסנל בילתה כמעט את כל העונה מחוץ לרביעייה הראשונה בפרמייר-ליג ובינואר ארסן ונגר ניסה משהו די חדש עבורו והוציא כסף כדי להביא חיזוק. כמעט 20 מליון פאונד נשפכו על אבו דיאבי, תיאו וולקוט (שבקושי ראו מגרש) ועמנואל אדבאיור, כשהאחרון תורם לא מעט לעומק ולחדות בשליש האחרון של העונה והמגרש.

המספרים היבשים, עם זאת, היו עוד פחות מרשימים מאלה של חודשיה הראשונים של העונה. בסופו של דבר זה הספיק כדי לגנוב את המקום הרביעי במחזור האחרון של העונה מידי היריבה העירונית טוטנהאם (שסבלה מהרעלת קיבה מסתורית). באירופה, לעומת זאת, הצליחה החבורה הוותיקה לחבר שירת ברבור היסטורית עם הישג שיא, עת טיפסה עד לגמר ליגת האלופות רק כדי להפסיד לברצלונה של רונאלדיניו בשיאה.

2006/7

עד סוף דצמבר: 17, 8, 5. 65.5%.

החל מתחילת ינואר: 13, 9, 5. 59.2%.

סיפור מקרה: ככל שהעונה הולכת ונמשכת ברור שעבור קבוצה שנלחמת על תארים הכל הופך קשה יותר. הלחץ להצליח גובר, כמות המשחקים המכריעים עולה, ואיתה גם מספר המפגשים מול יריבות איכותיות בשלבים המתקדמים של הטורנירים השונים. עזיבתם בקיץ אחד של פירס, קמפבל וקול הייתה המשך לתהליך הצערה אגרסיבי שו-ונגר העביר על קבוצתו ולא הקלה על ארסנל בעניין הזה. בחצי השני של 2006 זה עוד לא התבטא בצורה חדה במספרים. יחד עם זאת, שנה שנייה ברציפות של ירידה מכ-65% הצלחה לפחות מ-60% כבר מתחילה להיראות כמו מגמה. וכשזה קורה במקביל לצניחת הגיל הממוצע של הסגל, קשה שלא לקשור בין הדברים.

זו גם הייתה העונה השנייה ברציפות שארסנל כלל לא התקרבה למשהו שנראה כמו מאבק על התואר ולאורך כל העונה היא ראתה את מקומות 1-2 מלמטה. אמנם הילדים הצליחו להעפיל לגמר גביע הליגה, אבל הדחות בסיבוב החמישי בגביע ובשמינית גמר ליגת האלופות – אחרי שגם לאורן עזב בינואר – סיכמו עוד עונה שהנחמה היחידה בה הייתה שבסופו של דבר השיגו את המקום הרביעי.

2007/8

עד סוף דצמבר: 23, 6, 2. 80.6%.

החל מתחילת ינואר: 13, 9, 6. 57.1%.

סיפור מקרה: הנרי וליונברג אמרו שלום בקיץ, וכמעט שלא השאירו זכר לקבוצה ההיא. אלא שהשוורים הצעירים של ונגר יצאו משערי פתיחת העונה כמו סוסים על סטרואידים. במשך חודשים הם ניצחו כל מה שזז, פברגאס עלה לדרגת סופרסטאר והוא רק בן 20, אלכסנדר חלב התאקלם והפך לכוח מניע בחלק הקדמי, אדבאיור לא הפסיק להרשית ואדוארדו – שהגיע בקיץ – הספיק לכבוש 12 שערים ולבשל עוד 8 ב-31 הופעותיו הראשונות באדום-לבן.

אבל מה שקרה לאדוארדו ב-23 בפברואר 2008 – אותה פציעת קרסול מחרידה – היה לא הרבה יותר ממוטט ממה שעבר על קבוצתו באותה התקופה. אם כבר, השבר ההוא היה, לצערם של אוהדי הקבוצה, פשוט סמל לאופן בו התנהל החצי השני של אותה עונה. אחרי שבין המחזורים 7 ל-28 איישה כמעט ברצף את המקום הראשון באנגליה, הצליחה ארסנל להידרדר עד למקום השלישי בסיום העונה, כשלראשונה מזה זמן רב היא גם לא רושמת גמר באף מפעל. אם יש עונה אחת שמסמלת יותר מכל את האופי של ארסנל בשנים האחרונות, ושכנראה אחראית יותר מכולן לתחושה - הדי נכונה - שהיא בדרך קבע מתפרקת ככל שהעונה נמשכת, הרי שזו עונת 2007/8.http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/0/158500.jpg2008/9

עד סוף דצמבר: 17, 7, 7. 62.3%.

החל מתחילת ינואר: 16, 9, 5. 63.3%.

סיפור מקרה: על פניו, סוף סוף עונה שארסנל שומרת בה על רמה יציבה. אלא שבמקרה הזה החתך דצמבר-ינואר קצת משקר. בעצם, הרבה משקר. כי הפעם הנפילה, זו שהוציאה את האוויר מהמפרשים ואת ארסנל מהמרוץ באנגליה, התרחשה מוקדם יותר. עדיין בלי אדוארדו וכשרוזיצקי בחוץ לכל העונה, ארסנל ראתה גם את פברגאס מושבת לארבעה חודשים במהלך דצמבר. וזה היה לא יותר מאקורד צורם נוסף במהלך חודשיים איומים.

אחרי פתיחה של 12 ניצחונות ב-17 המשחקים הראשונים של העונה נקלעה ארסנל למערבולת כבר בנובמבר, ובחודשיים האחרונים של שנת 2008 הצליחה לנצח רק 5 מ-14, ולהפסיד כמות זהה. שוב, בדומה למה שעשה שלוש שנים קודם לכן, ונגר הרשה לעצמו לחזק את הקבוצה בחלון ההעברות ורכישתו של אנדריי ארשבין הכניסה בקבוצה רעננות וקילריות שהיו חסרים לה, בעונה שראתה גם את אדבאיור מקבל לא מעט פתקים מהרופא. זה הספיק לחצאי גמר בגביע ובאלופות (שם ארשבין לא שותף), ל-4:4 הבלתי נשכח עם ליברפול (שם ארשבין ועוד איך שותף) ולעוד סיום במקום הרביעי, ששוב ניחם מעט את הקבוצה, שכבר מצאה עצמה מחוץ לטופ-4 במהלך העונה.

2009/10

ומה קורה עם ארסנל העונה? ובכן, התוצאות שלה בשבועות האחרונים הם הסיבה האמיתית שבכלל התחשק לנו לבצע את הבדיקה הזו. כי ארסנל, ממש בדומה לשנה שעברה, שוב לא עומדת בעומס, בלחץ, בציפיות, מחק את המיותר (אם יש כזה בכלל). ארסנל, כמעט כרגיל, פתחה גם את העונה הנוכחית בצורה מופלאה וחיברה 16 ניצחונות ב-19 משחקים, כששני הפסדיה מגיעים במבחנים קשים במשחקי חוץ מול שתי הקבוצות של מנצ'סטר. אם אתם תוהים, אלה 84.2%. התקופה הטובה ביותר של התותחנים מאז היו אלופי אנגליה לאחרונה, ב-2004.

ומאז? 6 הפסדים ב-18 משחקים, מתוכם ניצחו רק 8. 50% הצלחה, צניחה שהייתה מבריחה גם אם וורן באפט. נכון לאמצע פברואר, ארסנל עושה קולות של מאבק על האליפות רק כאשר צ'לסי ו/או יונייטד מואילות בטובן לאבד נקודות, משני הגביעים באנגליה ארסנל כבר הודחה ורק המאבק הקרוב מול פורטו יכול להכניס בשחקנים תחושה שיש להם על מה לשחק. אלא אם הם יהיו מרוצים מהמקום השלישי. בכל זאת, זה שיפור השוואה לעונה שעברה.http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/1/158501.jpg