הנשים בישראל בשנת 2010 אומנם משכילות יותר, אך מרוויחות רק כשני שליש משכר גברים ומהוות 56% ממקבלי קצבאות הבטחת הכנסה. כך עולה (יום א', 7.3.10) מסקירת שדולת הנשים בישראל, שתוגש מחר לאו"ם לרגל כנס מעקב לאמנת בייג'ין בנושא קידום מעמד האישה.

כאמור, השכר החודשי הממוצע של גברים גבוה מהשכר החודשי הממוצע של נשים בכל המגזרים במשק, ונשים משתכרות בממוצע 64% משכרם של גברים. התהום מצטמצמת אך לא נעלמת כשמשווים בין שכר עבודה לפי שעה שמשתכרים גברים ונשים: נשים משתכרות 84% משכרם של גברים.

המדינה היא המעסיק הגדול ביותר במשק ואחוזי העסקה בו אף גדלים משנה לשנה. על-פי נתוני דוח האגף לקידום ושילוב נשים בשירות המדינה לשנת 2009, נשים הן רוב המועסקים על-ידי המדינה - 65% מהם הועסקו על ידה בשנת 2007 (באופן זהה לשנים קודמות).

יש לציין, עם זאת, כי רוב הנשים שעובדות בשירות המדינה עובדות במשרות מנהלה (45%) וכאחיות (22%). למרות שנשים הן רוב, ייצוגן חסר באופן משמעותי בכל הקשור לדרגות הבכירות בשירות המדינה. בדרג א', הכולל תפקידים המקבילים למנכ"לים, משנה למנכ"לים ומנהלי בתי חולים כלליים גדולים, נשים מהוות 34% מהמועסקים בלבד. מבין עובדי הדרג המשפטי אחוז הנשים גבוה באופן חריג ובלעדיו ייצוג הנשים לדרג דרג א' היה עומד על 11% בלבד נכון לשנת 2008 - משמע, תשע נשים בלבד בדרג א' מתוך 84 בכירים.

השיפור בהשתתפות בכוח העבודה ניכר, אך רחוק מלהשביע רצון

למרות פערי השכר הניכרים, שיעור השתתפותן של נשים בכוח העבודה האזרחי בישראל עולה בהתמדה והגיע ל-51.3% בשנת 2008 (בהשוואה ל-46.3% בשנת 1998) בעוד בקרב הגברים השיעור עמד על 62%.

בשנת 2008 כמו הנשים מבין בעלות משלחי יד אקדמיים הגיעה ל-47.2% (40% בשנת 1988) ו-31.5% מבין המנהלים היו למעשה מנהלות (בהשוואה ל-14.7% בשנת 1988). במקצועות ההיי-טק, כל עובד שלישי הוא אשה, ובסך-הכל מועסקים בתחום זה כ-88,300 נשים.

שיפור ניכר בנושא חל כבר בשנת 1993, כאשר התקבל תיקון שלישי לחוק החברות הממשלתיות, בלחץ שדולת הנשים וביוזמתה. תיקון זה הבטיח ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים. בעקבות החלת החוק נסק אחוז הנשים הדירקטוריות מ-7.16% בשנת 1993 ל-43% באוגוסט 2009.

אך למרות נתונים אלה, בשנת 2008, עדיין כמחצית מהנשים היו מועסקות בשישה משלחי יד נשיים מסורתיים שמתאפיינים בשכר עבודה נמוך: עובדות הוראה בבתי ספר יסודיים ובגני ילדים, מטפלות, מזכירות, מוכרות וזבניות ודוגמנים, פקידות ועובדות ניקיון או מטבח.

גם השתתפותן של נשים במערכת הפוליטית בישראל מתאפיינת באי-שוויון רב. הנתונים משקפים מגמת עלייה בשיעורי ההשתפות בפוליטיקה ברשויות המקומיות אך לפי הסקירה, מגדר ממשיך להכשיל את גישתן של נשים לפוליטיקה. שרות מעטות יושבות בקבינט המדיני, ובממשלה הנוכחית מכהנות שלוש סגניות שר ושתי שרות בלבד, מתוך 30 שרים.

נתוני התקיפה המינית - קצה קצהו של הקרחון

מקובל להניח שנתונים סטטיסטים אודות עבירות מין בישראל ובעולם כולו לא משקפים את מימדיה האמיתיים של הבעיה. על עבירות רבות אין מדווחים, ובוודאי שלא למשטרה, על כן יש להתייחס לנתונים המדווחים כאל קצהו של הקרחון.

מנתוני המשטרה עולה שבשנת 2008 התנהלו 3,372 תיקים בגין עבירות מין, רובם (1,661) בגין מעשה מגונה בכוח. בחודשים ינואר-ספטמבר 2009 המשטרה ביצעה 850 מעצרים בגין עבירות מין, בהשוואה ל ־1,117 מעצרים בכל שנת 2008. במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר כלואים כיום 1,135 אסירים ו ־196 עצירים בגין עבירות מין. כמחצית מעברייני המין בבתי הסוהר מרצים מאסרים חוזרים וכ-־6% מרצים מאסר שישי ומעלה.

איגוד מרכזי הסיוע דיווחו כי בשנת 2008 התקבלו 977 פניות בנושא הטרדה מינית, 14.3% מכלל הפניות לאיגוד. מחקר שערכה יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, מצא ש-14% מהחיילות דיווחו שחוו הטרדה מינית לפחות פעם אחת במהלך שירותן. משמע, אחת מכל שבע חיילות הוטרדה מינית.

למרות תופעות האלימות ההולכות ומתגברות בחברה הישראלית, בכל רחבי המדינה פועלים 13 מקלטים לנשים מוכות ולילדיהם. בשנת 2008, טופלו במקלטים 692 נשים ואיתן 1,016 ילדים. דירות מעבר הן אמצעי נוסף לטיפול בנשים מוכות. כיום פועלות 14 דירות מעבר - עשר במימון משרד הרווחה. בשנת 2008 שהו ב ־14 הדירות 46 נשים ו ־77 ילדים.

על-פי נתונים שנמסרו ממשטרת ישראל, בשנים 2008-2005 נרצחו בישראל 158 נשים. בשנת 2008, מתוך 36 הנרצחות, שבע נשים היו ממוצא רוסי ואחת ממוצא אתיופי.

החשופות ביותר לעוני - ערביות וחד-הוריות

הנשים בישראל הן רוב מתוך כלל מקבלי קצבת הבטחת הכנסה וקצבת זקנים ושארים, והן מהוות 56% ו ־68.8% בהתאמה מבין מקבלי קצבאות אלו.

בשנים 2005 ו-2006 מעל חמישית מכלל הנשים (מעל גיל 15), שהן יותר מחצי מיליון נשים, הוגדרו כעניות. בשנת 2007 כ-23% מהנשים דיווחו שוויתרו על קניית אוכל בגלל עוני, בהשוואה ל ־18% מהגברים.

שתי קבוצות אוכלוסיות חשופות יותר לעוני בחברה הישראלית: נשים ערביות ואימהות במשפחות חד־הוריות. ב-־2009 כ-5.9% מכלל המשפחות היו משפחות חד-־הוריות (עם ילדים עד גיל 17) ובראשן רוב מוחת (של 94%) עמדו נשים.

הל אס-קורלנדר, מנהלת מחלקת המחקר והמידע בשדולת השנים, מסרה כי "אפלייה כלפי נשים קיימת במדינת ישראל היא חוצת מעמדות חברתיים ותרבותיים. האפלייה מתבטאת בין היתר בפערים שערורייתיים בשכר וביכולת לצאת לעבודה למול נטל הטיפול בילדים; אפלייה קיימת ביתר שאת בקרב נשים מאוכלוסיות שכבר סובלות מאפלייה מבנית הן מעצם היותן מיעוט והן עקב נסיבות חייהן: כגון נשים ערביות, נשים מהגרות עבודה, נשים בזנות ונשים פליטות ומבקשות מקלט; חלק מאפלייה כלפי נשים מעוגנת היטב כך שהסיכוי לשנותה קלוש וזאת למשל בתחום הנוגע לדיני אישות, הן בקרב יהודים והן בקרב דתות אחרות".

נורית צור, מנכ"ל שדולת הנשים בישראל, הוסיפה כי "ישנה חשיבות רבה בפרסום נתונים אלו משום תרומתם לטיפול אפקטיבי בבעיות שהסקירה מעלה ומציפה. הסקירה מוכיחה כי אפליית נשים עדיין מתקיימת בתחומים רבים בחברה הישראלית. אפלייה זו מהווה חסם בפני נשים להצליח ולהתקדם הן בעבודה והן בחיים האישיים ובמשפחה. על החברה הישראלית כולה להתגייס ולהילחם בתופעות המועלות כאן בסקירה ועל הממשלה לקבוע יעדים אופרטיביים למלחמה באפלייה זו".