"דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי על העותר למתן סעד זמני בשלב הערעור מוטל הנטל להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן שאם תידחה הבקשה לסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך. בענייננו אין מקום להיעתר לבקשה. המשיבות עמדו בתגובתן על הנזקים הכספיים הכבדים הכרוכים בעיכוב ביצוען של העבודות נשוא הערעור ועל הסבל ואי-הנוחות הנגרמים לתושבי הרחוב עקב כך, ובנסיבות אלה ונוכח קביעותיו של בית משפט קמא בפסק-דינו ביחס להתנהלות המבקשים יש בשיקול זה כדי להכריע את הכף במקרה דנן". כך קבעה (יום ה, 4.03.10) שופטת בית המשפט העליון,
אסתר חיות, בבקשה לצו מניעה זמני שהוגש על-ידי זוג קשישים, תושבי ראש העין, כנגד עירית ראש העין וכנגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בראש העין.
המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, כנגד החלטת עירית ראש העין לסלול כביש בסמיכות בת 75 ס"מ (!) לקיר ביתם. בעתירתם הם ביקשו "להרחיק את תוואי הדרך למרחק של כארבעה מטרים לפחות מקיר ביתם". בין היתר הסתמכו המבקשים על תוכנית בניין עיר בראש העין, אשר לטענתם מדרישה את הטיית תוואי הדרך כפי בקשתם. העירייה גרסה כלפי המבקשים כי בנייתם אינה חוקית.
"חוסר נקיון כפיים זועק ועשיית דין עצמית" בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה, בקובעו כי התנהגותם של המבקשים "נגועה בחוסר ניקיון כפיים זועק ובעשיית דין עצמית" שכן הם העלימו מבית המשפט את העובדה שבין הדירה לדרך אמורה להינטע רצועת גינון ברוחב של 3.8 מטרים, כך שלמעשה המרחק בין גבול חלקתם ובין הדרך הוא 4.55 מטרים. כן אזכר בית המשפט המחוזי את בנייתם הבלתי חוקית של המבקשים, ואת עצם העובדה כי הם נמנעו מלהזכיר בפני בית המשפט כי התנהלו כנגדם הליכים בגין בניה בלתי-חוקית במשך שנים. לאור עבירות הבניה של המבקשים, לאור העובדה שבין ביתם של המבקשים לבין ה"כביש" (שאינו אלא רחוב הולנדי) אמורה לקום רצועת גינון בת 3.8 מטרים, הערעור נדחה.
"סיכון ביטחון המבקשים ובני ביתם" על כך הגיש זוג הקשישים ערעור לבית משפט העליון, תוך שהוא מבקש צו מניעה זמני עד להכרעה בערעור. הם שבים, בערעור, על טענותיהם ולפיהן "סלילת הכביש תיפגע באיכות חייהם ובבריאותם ותימנע כניסה לבית ושימוש סביר בו לרבות פתיחת חלונות ודלתות, ואף תסכן את ביטחון המבקשים ובני ביתם", וכן כי "עיכוב העבודות אינו מונע את המשך ביצוע העבודות ברחוב וכי אף שהמשיבות לא פעלו לסלילת הכביש משך שנים רבות, הדבר אינו מונע מן התושבים שימוש בדרך". העירייה גרסה כי אין ליתן צו מניעה זמני משום שסיכויי הערעור אפסיים, וזאת משום הערכאות הקודמות כבר דנו בעניין בפרוטרוט, ובכל מקרה, דרישתם ל"תוכנית מתאר אשר תרחיק מהם את תוואי הדרך" אינה ישימה, ותכשיר, בדיעבד, את בנייתם הבלתי חוקית. כן העלתה העירייה טענת שיהוי (שכן התוכנית הוכנה כבר בשנת 1969) ולאי מיצוי הליכים (על המבקשים היה להכין תוכנית משלהם ולפנות לועדות המתאימות בכדי שזו תתקבל). בכל מקרה, גם את טענת המבקשים כי "איש לא יפגע מן הצו הזמני" דוחה העירייה בקובעה כי "עיכוב העבודות מזה למעלה משנה גורם נזקים כספיים כבדים וכן סבל ואי נוחות לדיירי הרחוב".
לא רחוב הולנדי, ולא גינון בתגובתם טוענים המשיבים כי גם העירייה הודתה כי תוכנית "רצועת הגינון" הוכנה אך ורק לצורך הדיון בעתירה וכי דה פקטו, הרחוב יהא דו סטרי ולא הולנדי 'ללא מוצא'. כן הם טוענים כי נמסר להם מפי הקבלן שהעבודות לאורך כל הרחוב ממילא מעוכבות נוכח עבודות בניה ותשתית המבוצעות על-ידי בעלי החלקות הסמוכות.
"על העירייה לקחת בחשבון את הבטחותיה כמו גם את האפשרות שהערעור יתקבל" טענות זוג הקשישים בכתב התגובה לא גרמו לשופטת חיות ליתן את הצו הזמני, והיא הסתפקה באזכור לעירייה כי דבריה בבית המשפט המחוזי באשר לרצועת הגינון מחייבים אותה, כמו גם דבריה בתגובה לעתירה זו כי "אין ולא יהיה בסלילת הרחוב (ההולנדי) כדי לסכל כל תוצאה של פס"ד סופי שיינתן לטובת המבקשים בערעורם, אם וככל שיתקבל". בנסיבות שבהן במקרים מיוחדים מאד ינתן צו זמני, בנסיבות שבהן העירייה הבטיחה כי תקיים את פסק הדין של הערעור, אם זה יתקבל, ובנסיבות שבהן ממילא העבודות מעוכבות, בחרה השופטת חיות שלא ליתן את צו המניעה הזמני.
