אב פנה לבית משפט לענייני משפחה ברמת-גן וביקש להטיל על אם שתי בנותיו הקטינות, י. בת ה-17 וע. בת ה-12, הנמצאות במשמורתו, מזונות זמניים.

ביום 11.6.01 אישר בית המשפט למשפחה הסכם גירושין בין ההורים והמשמורת על שתי הקטינות הוענקה לאם. הקטינה י. עברה למשמורת האב על-פי החלטת בית המשפט ביום 11.2.07 והקטינה ע. עברה למשמורת האב ביום 4.9.09.

בכתב התביעה עתר האב לכך שהאם תשתתף בהוצאות הקטינות בסך של 3,300 שקל לחודש, מחצית מהוצאותיהן. לטענתו, האם אינה משתתפת כלל בהוצאות, למרות שהיא משתכרת כ-10,000 שקל נטו לחודש. לדבריו, הוא עובד כגנן עצמאי ומשתכר סך של כ-5,000 שקל נטו לחודש וכן, בנישואיו השניים נולדה לו בת נוספת. לשיטתו, מאחר שהשתכרות האם עולה על השתכרותו, יש לחייבה בתשלום מחצית מסך מזונות הקטינות.

האם השיבה כי היא מוציאה סכומי כסף לא מבוטלים על הקטינות, שמבקרות אצלה באמצע השבוע ובמחצית מסופי השבוע והחגים, ומממנת עבורן "ביגוד והנעלה, דמי כיס, תספורת, קוסמטיקה". לטענתה, משכורתה בקושי מספיקה לקיומה האישי והיא משלמת משכנתה בסך של מעל 3,200 שקל לחודש והוצאותיה רבות. האם הוסיפה כי הכנסות האב גבוהות בהרבה מהמוצהר ולא הגיוני שהוא והשכיר שלו ישתכרו שכר דומה.

לדבריה, נאלצה ליטול הלוואות, שכן הכנסתה אינה מספקת את כל צרכיה ואין ביכולתה להשתתף כלל במזונות הקטינות. "על-פי הפסיקה, החובה של האם להשתתף במזונות מדין צדקה חלה רק על אם אמידה ואולם הכנסתי מספיקה בקושי לפרנסתי ואין לחייבני במזונות מדין צדקה". האם הדגישה כי ע. בת 12 ולאור גילה חלה על האב חובה מוחלטת לזון אותה ולאור מצבה הכלכלי הקשה, אין לחייבה במזונות זמניים.

השופט נפתלי שילה ציין בהחלטה שניתנה לאחרונה, כי האב צירף אישור מרואה חשבון, לפיו בחודשים ינואר-אוגוסט 2009, השתכר סך של 5,500 שקל נטו לחודש, "ומדובר במסמך לאקוני ובלתי מפורט, שלא מציין כלל את מחזור ההכנסות של האב ואת רשימת ההוצאות. רב הנסתר על הגלוי במסמך זה". כמו-כן שמתלושי שכר שצירפה האם עלה שהיא משתכרת בממוצע כ-9,000 שקל נטו לחודש. לדברי השופט שילה, האב לא צירף אסמכתה על אודות ההוצאות של הקטינות וזאת, בניגוד לתקנה 258 ט' לתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת גילוי מסמכים מוקדם.

"על-פי הסכם הגירושין שבין הצדדים, חויב האב במזונות שתי הקטינות בסך של 2,700 ש"ח לחודש צמוד למדד חודש יוני 2001", ציין השופט. הוא הבהיר כי מאחר שהאב חתם על הסכם הגירושין, לא ניתן להניח בשלב זה, שצורכי הקטינות הוכפלו, כפי שנטען בבקשתו. לדבריו, על-מנת שניתן יהיה לחייב אם להשתתף בתשלומי מזונות מדין צדקה, יש לקבוע קודם שהיא אמידה ומצבה הכלכלי טוב.

השופט שילה הדגיש בהחלטתו כי קיימת עמימות ביחס לשכרו החודשי של האב, צורכי הקטינות ואמידותה של האם והיקף הכנסתה הפנויה. "לא ניתן לקבוע בשלב ראשוני זה וטרם שמיעת ראיות, כי האם נכנסת לגדר אמידה. לצורך כך יש לשמוע הוכחות... יש גם לבחון האם לראות בתביעת האב למשמורת על בנותיו משום קבלה והסכמה לזון את הבנות בביתו באופן מלא".

עוד אמר השופט כי האב לא טען שצורכי הילדות לא מסופקים במלואם על ידו, אלא שברצונו שיחול שוויון והנטל לא יוטל רק על שכמו. "מאחר שצורכי הילדים מסופקים במלואם ע"י האב, אין מקום לפסיקת מזונות זמניים שנועדו כאמור לשמור על המצב הקיים ככל סעד זמני, ויש להמתין לשמיעת הראיות. במקרה דנן, שמירת המצב הקיים תתקיים דווקא אם לא ייפסקו מזונות זמניים לחובת האם והאב ימשיך לשאת בכל הוצאותיהם, כפי שהוא נושא בהם כיום . איני רואה מקום לחייב את האם בתשלום מזונות זמניים לקטינות בשלב זה".