נציב תלונות הציבור: הביטוח הלאומי עבר על החוק

על-פי חוק הביטוח לאומי, מי שחויב בתשלום תוספת דמי ביטוח רשאי לערור על החיוב לפני ועדת שומה. בירור תלונה בנציבות העלה כי המוסד עשה ביקורת ניכויים בספרי חברה, וקבע כי היא חייבת בתוספת דמי ביטוח בסך 112,201 ש"ח. בהודעה ששלח לחברה צוין כי ניתן לערער בכתב על הקביעה. המוסד דחה את הערר בנימוק שהוא הוגש לאחר שחלפו 30 יום מיום מסירת ההודעה. המתלונן טען כי הגיש את הערר במועד, וכי דחיית הערר על הסף אינה מוצדקת, אך פניותיו לא נשאו פרי.

על-פי סעיף 359 לחוק, מי שחויב בתשלום תוספת דמי ביטוח לפי סעיף 358 לחוק רשאי לערור על החיוב לפני ועדת שומה. בעקבות פניית הנציבות הודיעה הלשכה המשפטית במוסד לנציבות כי תוקן המכתב שנשלח למבוטחים באופן שהובהר בו כי מניין הימים הקבוע בסעיף 359 לחוק יחל במועד מסירת המכתב ולא במועד המצוין על המכתב.

אשר למתלונן, אף שלטענת המוסד הלה הגיש את הערר יותר מ-30 יום לאחר המועד שבו נמסר לו המכתב, הוחלט לפנים משורת הדין לראות אותו כאילו הוגש במועד, אולם לגופו של עניין דין הערר להידחות.

הנציבות לא ויתרה וביקשה לוודא כי הערר הובא לפני ועדת השומה, כנדרש בחוק, והתברר לה כי המוסד נהג בניגוד לחוק. בתגובה על הפנייה הודיע המוסד כי טרם הוקמו ועדות שומה, ולמעשה אין גוף שלפניו אפשר להשיג על סכום דמי הביטוח. לדברי המוסד, בהיעדר ועדות, מוקפאים הליכי גביית חובות בכל המקרים שבהם הוגש ערר על קביעת דמי ביטוח שנעשתה לפי סעיף 358, ולכן החברה אינה נדרשת בשלב זה לשלם את תוספת דמי הביטוח.

סמנכ"ל מינהל הגבייה והביטוח במוסד הודיע לנציבות ברוב חוצפתו כי המוסד אינו מוכן לפעול להקמת ועדות השומה, וכי בכוונתו לפעול לשינוי החוק בעניין ולהקמת מנגנון ערר חלופי.

הנציבות קבעה כי התלונה מוצדקת, וכי המוסד פעל שלא כחוק. רק בעקבות התערבות הנציבות קבעה הלשכה המשפטית של המוסד כי יש לדון בערר. בסוף דבריו כתב הנציב: "הודעת המוסד כי בכוונתו לפעול לשינוי החוק אין בה כדי לתקן את המחדל של אי-הקמת ועדות השומה כמתחייב על-פי החוק. הנציבות עוקבת אחר יישום הוראות החוק".

עולים קשישים וניצולי שואה, דיירי הדיור הציבורי המתגוררים במעונית של משרד השיכון בפרדס חנה המוכרת בשם "מלבן" לא קיבלו הנחה בתשלום עבור חשמל לה הם זכאים.

בירור הנציבות העלה העלה כי המעונית נבנתה ללא היתר בנייה וכן אוכלסה וחוברה לתשתית החשמל בלי שניתן אישור הרשויות לכך. לטענת משרד השיכון, הסיבה לכך הייתה שבעת שנבנה המקום, שטח בית החולים הגריאטרי שבו שוכנת המעונית לא נמצא בתחום אחריותה של שום ועדה לתכנון ולבנייה. מכיוון שכך, נמנעה חברת החשמל לחבר את המעונית לרשת, ולכן התחברה באופן פיראטי לרשת החשמל של בית החולים הגריאטרי. משרד השיכון התקין מוני חשמל בכל הדירות שבמעונית, ותשלום קריאת המונים מועבר במרוכז לבית החולים. מבחינת חברת החשמל, בית החולים הוא צרכן החשמל היחיד, והמעונית ודייריה אינם מוכרים כלל כצרכני חשמל, ואף לא כצרכני משנה, ולכן אינם זכאים להנחה.

משרד השיכון הודיע לנציבות כי פתח בהליכים לחיבורה כחוק לחשמל של המעונית, והעריך כי ביצוע ההליכים יימשך זמן רב. עד אז, טען כי לא יוכל לשאת בהפרש שבין תשלומי החשמל שהדיירים נדרשים לשלם ובין התשלומים המופחתים שהיו זכאים לשלם.

מאחר שגם בהסכמי השכירות שנחתמו, זכאים הדיירים להנחות בתשלומים, נמצאה התלונה מוצדקת. הנציב קבע כי מצב הדברים המתואר אינו תקין ויש בו משום אי-צדק בולט וקיפוח של הדיירים. לדבריו, מאחר שמדובר במחדל של משרד השיכון הרי שעליו לשאת בהפרש התשלומים מהמועד שבו קמה זכותם של הדיירים להנחה ועד שהמעונית תחובר כדין לרשת החשמל והדיירים יוכלו לקבל את ההנחה ישירות מחברת החשמל.

לקראת תחילת שנת הלימודים תש"ע (2009-2010) ביקשו זוג מרמת בית שמש, להעביר את בנותיהם מבית ספר שבו למדו בשנת הלימודים תשס"ט לבית ספר חרדי של מרכז החינוך העצמאי הנמצא בשכונת מגוריהם. ההורים הסבירו כי בית הספר המבוקש קרוב יותר למקום מגוריהם ומתאים להשקפת עולמם, וכי רוב חברותיהן של הבנות, המתגוררות בשכנות אליהן, לומדות בו. עוד ציינו את העלות הגבוהה של הסעת הבנות לבית הספר הקודם, הנמצא בשכונה אחרת בעיר.

מנהלת בית הספר המבוקש דחתה את בקשתם בנימוק של "אי-התאמה", וההורים קבלו על החלטתה ועל כך שלא הוסבר להם מדוע הבנות אינן מתאימות לבית הספר.

הנציבות ביקשה ממשרד החינוך ומהמרכז שיבהירו מדוע נדחתה הבקשה, אולם ההסברים שנתן המרכז לא היו עקביים:
בתחילה טען המרכז כי הסיבה לאי-קבלת הבנות היא מתיחות ששוררת בין אמן לבין מנהלת בית הספר ולחברת ועד הורים פעילה. הוסבר כי אי-קבלת התלמידות לבית הספר נועדה למנוע מראש חוסר שיתוף פעולה בין הנהלת בית הספר, ועד ההורים והמתלוננים. ואולם עמדת הנציבות הייתה כי חילוקי דעות בין גורמים בבית הספר לבין המתלוננים אינם סיבה מוצדקת לאי-קבלת הבנות.

עוד נטען כי רוב התלמידות בבית הספר המבוקש הן עולות חדשות, ואילו ההורים הם תושבים ותיקים בארץ שהרקע התרבותי והחברתי שלהם דומה יותר לזה של תלמידות בית הספר הקודם. אולם אף לדעת המרכז אין בדבר כדי למנוע מהבנות להשתלב בבית הספר המבוקש, ולכן אין בטיעון זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

המרכז הסביר כי הנימוק של אי-התאמת הבנות לבית הספר המבוקש ניתן בדרך כלל כאשר אורח החיים בבית ההורים או במוסדות החינוך שבהם למדו התלמידים בעבר אינו מתאים לרוח החינוך של המרכז. ואולם המרכז לא טען כי זה היה המקרה כאן, ולפיכך נשמטה הקרקע גם תחת נימוק זה.

לאחר שהנציבות הבהירה למשרד החינוך ולמרכז כי נראה שאין בהסברים האמורים לעיל כדי להצדיק את אי-קבלת הבנות לבית הספר המבוקש, וכי דחיית הבקשה ללא נימוקים מנעה למעשה מההורים להתנגד להחלטה, הודיע מזכיר המרכז כי הוחלט לקבל את הבנות לבית הספר.

אולם זמן קצר לאחר מכן חזר בו המרכז מהסכמתו והבהיר כי עמדתו העקרונית היא שלא לאפשר העברות תלמידים בין בתי הספר מאחר שהן גורמות ל"זעזועים במערכת", וכי העברות יאושרו רק במקרים שבהם טובת התלמידים מחייבת זאת. כן הועלה החשש שהיענות לבקשת ההורים תביא ל"גל של בקשות העברה" של תלמידים אחרים.

לאחר שהנציבות שקלה את טענות ההורים, בדבר הבידוד החברתי לכאורה של הבנות, המרחק הרב מביתם לבית הספר הקודם ועלות ההסעות אליו וכן בדבר התאמת רוח בית הספר המבוקש להשקפת עולמם, ונוכח היעדר נימוקים מספקים לדחיית בקשתם של המתלוננים, היא לא שוכנעה שטובת הבנות מחייבת את הישארותן בבית הספר הקודם, כפי שטען המרכז.

הנציבות פנתה למשרד החינוך ולמרכז והצביעה על הצורך לקבל לאלתר את הבנות לבית ספר המבוקש או לכל בית ספר אחר של המרכז שיהיה מקובל על ההורים. המרכז הודיע למשרד החינוך ולנציבות כי הורה למנהלת בית הספר המבוקש לקבל את הבנות לבית הספר בהתאם להחלטת הנציבות, וכי הבנות החלו ללמוד שם.

נהג שנסע בלוויית חברתו ועוכב בצומת על-ידי שוטר תנועה בחשד לאי-ציות לתמרור עצור. השוטר עיכב את הנהג במקום זמן רב בעת שניסה ליצור קשר טלפוני עם קצין בתחנת המשטרה לצורך התייעצות כיצד לטפל בנהג. כאשר יצא הנהג מרכבו כדי לברר את פשר העיכוב, הרים עליו השוטר את קולו ודרש ממנו להמתין ברכב.

לאחר שעלה בידי השוטר ליצור קשר עם הקצין, הוא הודיע לו בטון תקיף כי עבר עברה חמורה, כי רישיון הנהיגה שלו יישלל זמנית ויינתן לו רישיון נהיגה זמני, וכי יהיה עליו להתייצב במועד מאוחר יותר בתחנת המשטרה לשימוע לפני קצין המשטרה.

אולם משהתברר לשוטר שאין עמו הטפסים המתאימים לביצוע הפעולות האמורות, הוא דרש מהנהג להתלוות אליו מיד לתחנת המשטרה. לאחר עיכוב נוסף של שעתיים בתחנת המשטרה, קיבל הנהג זימון לבית משפט בגין העבירה שיוחסה לו וכן רישיון נהיגה זמני עד להתייצבותו לפני קצין התנועה בתחנה, כעבור שלושה ימים. כשהתייצב לפני קצין התנועה כנדרש, החזיר לו הקצין את רישיון הנהיגה שלו.

השוטר הכחיש כי דיבר אל הנהג בטון תקיף והסביר כי ביקש ממנו שלא לצאת מרכבו מפאת הסכנה הכרוכה בדבר. לדברי השוטר, הוא עיכב את הנהג ברכב משום שעבר עבירת תנועה חמורה, ועל כן היה עליו להתייעץ עם קצין התנועה בתחנה ולקבל ממנו הנחיות לטיפול במצב. תחילה התקשה ליצור קשר טלפוני עם הקצין, וכשעלה בידו להשיגו, הנחה אותו הקצין כיצד לפעול. אולם השוטר לא החזיק בניידת את הטפסים המתאימים לביצוע הפעולות הנדרשות, ולכן ביקש מהנהג להתלוות אליו לתחנת המשטרה.

בירור התלונה בנציבות תלונות הציבור העלה כי השוטר היה מתנדב שקיבל סמכויות שונות של שוטר לצורך מילוי תפקידו. בד-בבד עם פנייתו של הנהג לנציבות הוא הגיש תלונה גם למשטרה, וקצינת תלונות הציבור במרחב שבתחומו היה האירוע ביררה את התלונה, קיבלה גם את גרסת השוטר לאירוע ולא מצאה דופי בפעולות שנקט.

אולם עמדת הנציבות הייתה כי נפלו ליקויים בטיפול המשטרה במקרה:

• התמשכות הטיפול בנהג בשל אי-בקיאות בהוראות הדין ובנוהלי המשטרה - עיכובו של המתלונן למשך כשעתיים בשל חשד לעברת תנועה הוא בלתי סביר. אף כי העבירה שיוחסה לו היא עבירה ששוטרי תנועה מטפלים בה כדבר שבשגרה, לא ידע השוטר כיצד לנהוג ונזקק להנחיות בטלפון; כמו-כן, לא היו ברשותו מסמכים מתאימים לנטילה זמנית של הרישיון ולזימון הנהג לשימוע. לולי שני אלה לא היה צורך לעכב את הנהג ברכבו זמן רב, וודאי שהיה מתייתר הצורך בנסיעתו לתחנת המשטרה, שבה המתין פרק זמן נוסף.

• היעדר רישום בדבר צוות הניידת - התברר כי בעת האירוע הייתה עם השוטר שוטרת נוספת, אך למרות דרישת הנציבות לאתר את השוטרת לצורך בירור העובדות לאשורן, לא עלה בידי המשטרה לאתרה. הנציבות מצאה בכך ליקוי נוסף בפעולת המשטרה, שכן על המשטרה להקפיד על קיום רישום מדויק של הצוותים ושל הפעילויות שהם מבצעים.

• בירור לקוי של התלונה ביחידת תלונות הציבור - אף כי לא הייתה מחלוקת על כך שהשוטר לא היה בקיא בנוהלי המשטרה ולא היו בידו הטפסים הנדרשים לשלילת רישיון ולזימון לשימוע, לא מצאה קצינת תלונות הציבור שבדקה את התלונה כל דופי בפעולות שנקט השוטר.

נוכח חומרת הליקויים שנמצאו פנתה הנציבות לראש אגף התנועה, למפקד מרחב השפלה ולראש היחידה לתלונות הציבור במשטרה, כדי שהמשטרה תפיק מהמקרה את הלקחים הנדרשים ותטמיע בקרב השוטרים את כללי ההתנהגות הראויים, ובכלל זה תבהיר להם כי יש לתת סמכויות שוטר למתנדב ולשלחו למשימות רק לאחר שהוכשר לכך כראוי ויש בידו הידע המקצועי הדרוש למילוי המשימה.

בעקבות פניית הנציבות פרסמה המשטרה הנחיות שנועדו למנוע הישנותם של הליקויים שהעלה הבירור.

• פרסום מידע באתרי הממשל - פורטנים ממשלתיים נמנעו כמה וכמה פעמים מפרסום מידע חיוני ממאגרי מידע, לרבות מידע על שיבושים בשעות קבלת קהל בעקבות עיצומים שנקטו עובדי מס הכנסה. מבקר המדינה חייב כמה משרדי ממשלה להעלות את המידע המבוקש לרשת האינטרנט.

• מפגשים בין ח"כ לחוסים - חבר כנסת התלונן על שמשרד הבינוי והשיכון אינו מאפשר לו לקיים מפגשים עם דיירי מעוניות (הוסטלים), כדי שהדיירים יוכלו לשטוח לפניו את טענותיהם בעניין תנאי המגורים שלהם. הנציבות מצאה שהאיסור הגורף אינו עולה בקנה אחד עם החובה לאפשר לח"כ למלא את תפקידיו ולסייע לו בכך.

• העברת תלונה של אסיר – תלונתו של אסיר הגיעה לנציבות כאשר מצורפת אליה תגובת מנהל בית הסוהר על הטענות, אף שבחוק נקבע כי תלונה של אסיר תוגש במעטפה סגורה מבלי שתיפתח על-ידי השב"ס. בעקבות התערבות הנציבות, הנחה שירות בתי הסוהר את עובדיו בדבר הדרך שבה יש לטפל בתלונות שמגישים אסירים.

• אגרה חיפנית מיותרת - עבור מידע על משלוח הודעות תשלום קנס דרשה עיריית חיפה דרשה ממתלוננים אגרה לפי תקנות חופש המידע (מעל 90 שקלים), כתנאי למסירת מסמכים הנוגעים להודעות תשלום קנס שנשלחו אליהם. הנציבות קבעה כי המידע המבוקש הוא "מידע שאדם מבקש עבור עצמו", אשר קבלתו פטורה מאגרת בקשה, וכן פטורה חלקית מאגרת טיפול. היועץ המשפטי של העירייה הנחה את הגורמים המתאימים בעירייה לפעול בהתאם לחוק.

• חובות בגין אי-תשלום אגרת בית משפט - עקב תקלה, מזכירות בית משפט העבירה למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בקשה לגביית חוב בגין אי-תשלום אגרת בית משפט רק כחמש שנים וחצי לאחר סיום המשפט. יתרה מזו, נמצא כי בעת העברת הבקשה כבר בוער תיק בית המשפט, וברשות מזכירות בית המשפט והמרכז נותר מידע מועט ביותר על ההליך המשפטי, ובכלל זה - על נושא תשלום האגרה. המזכירויות הונחו להעביר למרכז תיקים לגביית אגרה בתוך שלוש שנים ממועד היווצרות החוב. אשר למתלוננת, המרכז הודיע לנציבות תלונות הציבור כי החליט לבטל את חובה ולסגור את התיק.