"לאור חתימת התובעת על המסמכים המפורטים, בהם מצוין במפורש כי בהלוואה השנייה בוצע ביטוח חיים חלקי ובהלוואה השלישית לא בוצע ביטוח כלל, אני קובעת, כי התובעת ידעה בוודאות, בעת חתימתה על מסמכי ההלוואות, שרק בהלוואה הראשונה בוצע ביטוח חיים מלא, בהלוואה השנייה בוצע ביטוח חיים חלקי ובשלישית לא בוצע ביטוח חיים כלל". כך קבעה (יום ה', 17.12.09) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אושרי פרוסט, בתובענה כספית בסך 100,000 ש"ח אשר הוגשה על-ידי אורית שגב כנגד הבנק למשכנתאות, בגין
רשלנות הבנק באי מימוש ביטוח חיים למשכנתאות שנרשמו לטובתו, בגין הלוואות שנטלו התובעת ובעלה המנוח בשנת 1993.
התובעת ובעלה המנוח נטלו מן הבנק במועדים שונים שלוש הלוואות בכדי לרכוש את דירתם ברחוב הרימון 335 בצור הדסה. ההלוואה הראושנה שנטלו הלווים בוטחה בביטוח חיים מלא, ועקב פטירת בעלה המנוח של התובעת, הלוואה זו נפרעה, כאשר התשלומים העודפים, אשר שולמו עבור פרעון הלוואה זו לאחר פטירת המנוח, הועברו על-ידי הבנק, ללא הסכמת התובעת, לתשלום הלוואה אחרת שנטלו היא ובעלה המנוח. כך היה גם בעניין ההלוואה השניה. ובאשר להלוואה השלישית - לגביה לא נעשה ביטוח חיים. לטענת התובעת, היא סברה שכפי שנעשה ביטוח חיים במסגרת ההלוואה הראשונה - כך נעשה במסגרת ההלוואה השניה והשלישית; לטענת התובעת - היא לא הייתה מודעת לכך כי ההלוואה השניה בוטחה בביטוח חיים חלקי וכי ההלוואה השלישית לא בוטחה בביטוח חיים כלל.
לטענת התובעת, עצם העובדה ולפיה הבנק מעולם לא פנה אליה בדרישה לעריכת ביטוח חיים, חיזקה את סברתה ולפיה גם שתי ההלוואות הנוספות מבוטחות בביטוח חיים. לטענת התובעת, לאחר פטירת המנוח הסתבר לה, כי לא כל ההלוואות כוסו בביטוח חיים. לטענת התובעת הבנק, אשר לא דאג לביטוח חיים למשכנתאות שנרשמו בגין ההלוואות ו/או חלקן, התרשל, מבלי שיידע את הלווים, והציג בפניהם מצג שווא לפיו, כביכול, כל ההלוואות מבוטחות בביטוח חיים. בנוסף, גורסת התובעת, הפר הבנק את הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים.
בתביעתה ביקשה התובעת לחייב את הבנק, ליתן לה פרוט מלא לגבי ההתחשבנויות המפורטות בכל ההלוואות, כולל חישובי הריבית, לשלם לה את כל סכומי ההלוואה ששילמה ביתר, כולל אלה שנזקפו ללא הסכמתה, על חשבו הלוואות אחרות, לפרוע את יתרת המשכנתאות ולהנפיק לתובעת שטרי ביטול משכנתה וביטול ההתחייבות לרישום משכנתא.
הבנק, לעומת זאת גורס כי הגבלת ביטוח החיים לסך השווה ל 120 אלף דולר הובא לידיעת התובעים בהזדמנויות שונות בכתב ובעל פה, וכי הלווים אישרו בחתימתם עובדה זו. כן גרס הבנק כי התובעים ידעו והסכימו כי במקרה של פטירת אחד מהם, הבנק - כמוטב של פוליסת הביטוח, ישתמש בכספים בכדי לפרוע את ההלוואה.
עוד גורס הבנק כי הוא שלח ללווים מידי שנה תמצית חשבון, שבה פירוט תנועות ההלוואה במהלך השנה ובה מופיע סטאטוס ביטוח חיים, ושיערוך הפרמיה שנגבה במסגרת ביטוח זה, ככל שהוא נערך. לבסוף טוען הבנק כי אין כל מקור חוקי המחייב אוו לכלל בכל הלוואה ביטוח חיים נלווה.
התובעת סמכה על פקיד הבנק כי ידאג לכספה
התובעת גרסה כי בעלה המנוח הוא זה שהתעמק במסמכים, וכי למעט פעם אחת, בהיותה בת 25, אז קראה את מסמכי המשכנתא, לא טרחה וקראה אותם בפעם השניה בה נטלה עם בעלה את ההלוואה שכן סברה כי הנוסח הוא אותו נוסח. לדבריה, "היא סמכה על הפקיד שידאג לכספה בבנק".
הגם שנציגי הבנק לא זכרו בפרוטרוט את סיטואצית ההחתמה על המסמכים, הם יכלו להעיד כי כל החתמה שכזו אורכת כמחצית השעה, במהלכה עוברים עם הלקוח על עקרי הדברים.
"התובעים היו בגירים בעת נטילת ההללוואה"
"הלווים היו בגירים בעת נטילת ההלוואה, בוגרי לימודים גבוהים ובעלי תואר ראשון, כאשר התובעת נטלה הלוואות עוד קודם להלוואות נשוא תביעה זו. מטעם התובעת לא הועלתה טענה, כי נמנעה ממנה אפשרות שהות ראויה לעיין במסמכי ההלוואה, טרם שחתמה עליהם, אלא שכמפורט לעיל, התובעת אישרה בעדותה, כי בצעירותה, בעת שנטלה משכנתה קראה את המסמכים עליהם חתמה והיה באפשרותה, ללא מגבלה, לעשות כן. את מסמכי ההלוואות נשוא תביעה זו, בחרה שלא לקרוא, כיוון שסברה שמדובר באותם מסמכים. הלכה פסוקה היא, כי אדם נחזה כמי שיודע ומבין על מה הוא חותם", מציינת השופטת פרוסט.
השופטת מוסיפה ומציינת כי "לא מדובר במקרה בו הלווים לא ידעו קרוא וכתוב, ו/או בלווים שטופסי ההלוואה והמסמכים הנדרשים לצרכי קבלתה, מולאו והוכנו עבורם, טרם הגעתם לבנק ו/או במקרה בו האיצו בהם פקידי הבנק לחתום. התובעת, שסברה שמדובר באותם מסמכים כמו אלה שחתמה בפעם הראשונה כאשר חתמה על מסמכי הלוואה ומשכנתא, כאשר הייתה בת 25, שאז התעמקה וקראה את המסמכים טרם שחתמה עליהם, אך בהלוואה השנייה ראתה שמדובר באותם מסמכים ובחרה שלא להתעמק בפרוצדורה וסמכה על הפקיד שידאג לכספה ולבנק".
תעלומת המעטפה השלישית
"יתרה מכך", מוסיפה ומציינת השופטת, "התובעת אישרה כי קיבלה דיווח שוטף מהבנק, לגבי פעולות שבוצעו בכל שלושת ההלוואות, כולל מצב ביטוחי החיים, אך תמיד פתחה רק שתי מעטפות שהיו שייכות לשתי ההלוואות הראשונות, בהן היה כתוב כי קיים ביטוח חיים ואת המעטפה הנוגעת להלוואה מעולם לא פתחה".
"טענה זו בעדותה", מציינת השופטת, "תמוהה, שהרי לא ייתכן שתמיד הזדמנה לידיה המעטפה השייכת להלוואה הראשונה ו/או לשנייה, ומעולם לא פתחה את המעטפה הנוגעת להלוואה השלישית. גם אם אכן כך היה הדבר, אין לה להלין אלא על עצמה. התובעת והמנוח יכולה הייתה והיה עליה, לקרוא ולעיין בכל מסמכי ההלוואה טרם שחתמה עליהם ובחרה שלא לעשות כך, התובעת יכולה הייתה לבדוק את מסמכי הבנק השוטפים אשר הגיעו לביתה ובהם כל פרטי הפעולות שבוצעו בהלוואה". השופטת פרוסט מסכמת דבריה בכך כי גם אם "אין חולק, כי על הבנק מוטלת חובת אמון ביחס ללקוחותיו אשר שמים בו מבטחם" היא לא מצאה כי "במקרה זה הבנק הפר חובה זו".
תביעתה של התובעת נדחתה והיא חויבה בתשלום של שכר טירחה בסך 7500 לבאי-כוח הבנק.
