"יום חגה של ירושלים הפך לחג סקטוראילי בעיקרו". במילים אלה הביע (ד', 12.5.10) יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, את דאגתו ביחס לבירת ישראל בישיבה מיוחדת של מליאת הכנסת לרגל יום שיחרור ירושלים.

לדבריו, קשה שלא לתהות, אם מעגל הרוקדים המצומצם אינו אלא עדות לצניחה כואבת 'במניותיה' של ירושלים, בקרב כלל הציבור והחברה בישראל.

"ירושלים כיום אינה משמשת מוקד הזדהות כלל ישראלי. ירושלים כבר אינה מהווה מקור השראה עבור כלל הציבור. אני חושש שאנו מצויים בעידן פוסט ירושלמי", ציין.

לדבריו, נדמה, שלאחר המפץ הגדול בשנת 1967, בתוך ההתרגשות ובציפייה שהתנקזו בעם היהודי במשך אלפיים שנות גלות, נשכחה ירושלים של מטה.

"חטאנו לירושלים בדיונים ללא קץ אודות גבולותיה וקווי המתאר שלה - ובמיעוט דיונים אודות תוכן וחזון עכשיוויים. חטאנו לה בכתיבת המחאות שמעולם לא פדינו, נוסח "העיר שחוברה לה יחדיו"- שגם 43 שנים אחרי, לא חוברה ולא יחדיו. המחאות נוסח: "ירושלים בירתה הנצחית של מדינת ישראל"- ש- 43 שנים אחרי, ספק אם היא באמת בירתה בהווה", אמר

יו"ר הכנסת הזהיר, כי ירושלים לא תוכל להוסיף ולהוות מוקד הזדהות רלוונטי, כאשר לא מתקיים בירור מעמיק ויסודי אודות תפקידה ואופייה כבירה בעת הזו. "כיצד יכולה ירושלים להיות מקור השראה לכולם, בעוד היא סובלת מאפליה חמורה בין המגזר הערבי למגזר היהודי? כאשר היא סובלת מחוסר אינטגרציה בין מגזרים? מעוני, ומהיעדר מרקם כלכלי בריא?", תהה.

ריבלין שיבח את מלאכת הבניה האינטנסיבית הניכרת בעיר, קרא להגדיר את בנייתה כמשימה לאומית ולשלב כוחות ואמונות בין ימין ושמאל, ערבים ויהודים, כדי שירושלים תהיה הלכה למעשה בירתם של הישראלים כולם.