הדואר הרשום לא הגיע ליעדו - והשולח פוצה בהגבלה

חנניה איצקוביץ תבע את רשות הדואר בבית משפט לתביעות קטנות בנתניה בגין הוצאות שנגרמו לו עקב אובדן דואר רשום ועוגמת נפש. סכום התביעה: 14,703 שקל. לדבריו, פנה לנתבעת בתלונה במשך חודשיים ועבר מסכת טרטורים.

רשות הדואר הודתה שלא הצליחה לאתר את דבר הדואר ו/או את האדם שקיבל אותו, והחזירה לאיצקוביץ את הוצאות המשלוח בסך 8.8 שקל. כמו-כן, שגובה הפיצוי במקרה של אובדן, מוגבל לסכום הקבוע בתקנות ובחוק הדואר לסך של 561 שקל. "למרות בדיקותינו דבר הדואר לא אותר, וסכום הפיצוי שנתבע מופרז ולא נתמך בראיות". רשות הדואר הוסיפה שלפנים משורת הדין הציעה לאיצקוביץ לקבל את סכום הפיצוי המקסימלי אך הוא סירב.

בדיון בפני השופט עוז ניר נאוי, טען איצקוביץ שלא ידע על הגבלת האחריות ושלח מסמכי בנקים הניתנים לשחזור בעלות לא-מבוטלת. רשות הדואר חזרה בה מההצעה לשלם לאיצקוביץ פיצוי מקסימלי והציעה סכום נמוך יותר, בכפוף לקשר סיבתי בין המסמכים שצורפו לתביעה לאירוע.

בפסק הדין קיבל השופט את התביעה בחלקה. "משהוראות החוק ברורות והנתבעת נהנית מחסינות סטאטוטורית, הסכום המקסימאלי אותו רשאי בית המשפט לפסוק הוא 561 שקל. לאור הנ"ל, בשים לב לכך שהוצאותיו של התובע כעולה מנספחי כתב התביעה עלו על סכום הפיצוי הקבוע בחוק; משהתרשמתי כי אכן לתובע נגרמו הוצאות נוספות ועוגמת נפש בשל אובדן דבר הדואר; ובשים לב לכך שהנתבעת בכתב הגנתה הסכימה לשלם לתובע את סכום הפיצוי המקסימאלי, למרות שבמהלך הדיון חזר בו נציגה מהסכמה זו, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום זה".

רשות הדואר חויבה בסופו של דבר לשלם לאיצקוביץ 565 שקלים בתוספת הוצאות משפט בסך 350 שקל.