היום לפני 43 שנה, ב-16 במאי 1967, מושמע השיר "ירושלים של זהב" בפסטיבל הזמר.
השיר "ירושלים של זהב" נולד כאשר ראש עיריית ירושלים דאז, טדי קולק הזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד הפסטיבל שנערך באותה השנה בבנייני האומה.
גיל אלדמע, אליו פנה קולק, העביר את הבקשה לנעמי שמר ולאחר זמן קצר קיבל לידיו את התווים של "ירושלים של זהב". השמעת השיר הייתה אחד מרגעי השיא בקריירה המוסיקלית של נעמי שמר.
כשהשלימה נעמי שמר את כתיבת השיר, התלבטה לגבי האמן שיבצע את השיר. אז שמעה מבתה על חיילת אלמונית בעלת קול יוצא דופן וכך הגיעה לשולי נתן.
"ירושלים של זהב" הושמע בפסטיבל וזכה לתשואות אדירות. שלושה שבועות מאוחר יותר, פרצה מלחמת ששת הימים וירושלים שוחררה. השיר "ירושלים של זהב" הפך למעין המנון ושמר זכתה בעקבותיו במעמד של פזמונאית לאומית.
בראיון שהעניקה שמר לפני מותה הפתיעה רבים כשסיפרה כי הלחן לשיר ירושלים של זהב אינו שלה, ומבוסס למעשה על שיר ערש ספרדי. [
ראה קישור]
מילות השיר
אוויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח ערביים
עם קול פעמונים
ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובלבה חומה
ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שיריך אני כינור.
חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
ושוב נרד לים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שיריך אני כינור.
אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בניך
ומאחרון המשוררים.
כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב...
ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שיריך אני כינור.
ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שיריך אני כינור.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
