האם כאשר קצין התגמולים לעניין חוק הנכים, אשר תפקידו לקבל החלטות בעניין אנשים המבקשים הכרה כנכי צה"ל, אינו מקבל החלטה במשך תקופה ארוכה מאד, דין אי-החלטתו כהחלטה שלילית, אשר מקימה למבקש ההכרה זכות ערעור לוועדת הערר לפי חוק הנכים? סוגיה זו הונחה בפני ועדת הערר לעניין חוק הנכים, בראשותה של שופטת בית משפט השלום בתל אביב,
עינת רביד, בידי תובע תגמולים אשר קצין התגמולים משך את ההחלטה בעניינו תקופה ארוכה מאוד.
לכאורה, מבחינה פילוסופית - אי החלטה היא גם החלטה. החלטה לא להחליט והחלטה להשאיר את ההחלטה ליד הגורל או לידי גורמים אחרים.
ומה באשר לרשות מנהלית אשר הכרעתה חורצת גורלות של אזרח? האם קצין התגמולים, אשר מתפקידו להכריע אם יוצא צבא אשר לקה במחלה במהלך שירותו הצבאי, יקבל/לא יקבל תגמולים כנכה צה"ל, רשאי למשוך את ההחלטה משל היה רשויות החקירה אשר חוקרות איש ציבור במשך למעלה מעשור ואינן מחליטות אם להעמידו לדין או לא, או משל היה מדינת ישראל אשר זה שני עשורים טרם החליטה אם היא נסוגה מהשטחים או בונה התנחלויות, ובנתיים, כמו בשיר המפורסם, היא "ככה וככה"?
העורר בסיפור שלנו גזר גזירה שווה מ
חוק לתיקון סדרי מנהל (הנמקות והחלטות), תשי"ט - 1959 וגרס - בפני ועדת הערר - שכפי שפקיד ממשל אשר אינו משיב לאזרח בחלוף שבועיים ימים - תשובתו תיחשב כשלילית ותאפשר לאזרח להניע את גלגלי ההליך הלאה (לדוגמה להגיש ערר), כך גם לעניין קצין התגמולים.
קצין התגמולים גרס כי הוא "אוסף חומר בעניינו של המערער". ועדת הערר, בהיותה בית דין מנהלי אשר מוסמך לפעול מכוח
סמכות טבועה, ואינה קשורה בדקדוקי פרוצדורה, ואף חל עליה סעיף 28 ל
חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959, ולפיו: "קציני תגמולים וועדות ערעור לא יהיו קשורים בדקדוקי דיון ובדיני ראיה, אלא יפעלו בדרך שתיראה להם כמועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון, לרבות הסתמכות, בשאלה רפואית, על חוות-דעת של ועדה רפואית או ועדה רפואית עליונה, שתינתן לפי דרישת קצין-תגמולים או ועדת-ערעור", קבעה כי היא "נעדרת סמכות" לדון באי-החלטתו של קצין התגמולים, משום שקצין התגמולים לא נתן החלטה, ורק מקום בו קצין התגמולים
החליט, ועדת הערר
מוסמכת לדון בערעור על החלטתו, שכמו המשיח, טרם באה.
המערער, ממש כמו חוני המעגל, יכול לצייר סביב עצמו מעגל, לסימול המעגל השוטה הביורוקרטי אליו נקלע.
