פלוני הגיש לבית המשפט העליון ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים שלא לפסול עצמו. פלוני הורשע לאחר שמיעת ראיות בשישה אישומים של ביצוע מעשה מגונה, בביצוע מעשה סדום ובניסיון לביצוע מעשה סדום. בסמוך להרשעה הגיש בקשה לביטול הכרעת הדין ולפסילת ההרכב, בנימוק שבית המשפט צפה בתקליטורים המתעדים חקירות שנפסלו מלשמש כראיה נגדו והיו צריכים להיעקר מתיק המוצגים. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע שהכרעת הדין לא בוססה על פרט שאינו קביל, ונשענה על אמינותם של המתלוננים שהעידו.
בערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי, כאמור, חזר פלוני על עיקר טענותיו בבקשת הפסלות, וטען כי אין להותיר את הכרעת הדין על-כנה מאחר שהיא מבוססת על אדנים בלתי קבילים. "המותב נחשף למסה קריטית של מידע בלתי קביל אשר מחייב את פסילתו מלדון בגזר הדין".
בית המשפט העליון דחה את הערעור. "במוקד ערעורו משיג המערער על תוצאת הכרעת הדין, ואף מוסיף וטוען כי קופחה הגנתו ונפגעה זכותו הבסיסית להליך הוגן. טענות מסוג זה, ואיני נוקטת עמדה לגופן של הטענות, אינן טענות להליך של פסלות כי אם להליך של ערעור על הכרעת הדין היה ויבקש המערער לעשות כן. כבר הובהר בפסיקת בית משפט זה, כי משניתנה הכרעת הדין בעניינו של נאשם וכל שנותר הוא לטעון למידת העונש, לא פתוחה עוד הדרך להגשת ערעור פסלות, אלא יש לפעול על-פי דיני הערעור הרגילים ובמסגרתם לתקוף את ההכרעה לגופה לאחר מתן פסק הדין".
