באחד המחקרים שנעשו לאחרונה, לדוגמה, וכללו 6,100 משתתפים עם מיגרנות, 2% דיווחו על היסטוריה של שבץ, לעומת 1.2% מבין 5,243 המשתתפים שלא סבלו ממיגרנות.
הממצאים מהמחקר הנוכחי מבוססים על 21 מחקרים בינלאומיים שבוצעו בין השנים 1975 ל-2007 וכללו יותר מ-622,000 משתתפים בוגרים עם וללא בעיה של מיגרנות. רוב המחקרים לקחו בחשבון מספר גורמים שיכולים להסביר קשר כלשהו בין מיגרנות לסיכון לשבץ - כמו גיל, לחץ דם גבוה, סוכרת, הרגלי עישון ומשקל.
אך גם עם גורמי סיכון אלו, המיגרנות עצמן נמצאו קשורות לעלייה של פי שניים בסיכון לשבץ כשהצוות של נזריאן שילב את תוצאות 21 המחקרים.
הגורם המדויק למיגרנות לא לגמרי מובן, אך הכאב המלווה את המצב נובע מכיווץ ולאחר מכן נפיחות של כלי דם במוח. אחת התיאוריות היא שאנשים עם מיגרנות סובלים מתפקוד לקוי של כלי דם בכל הגוף, מה שעשוי להסביר את העלייה בסיכון לשבץ, וכפי שחלק מהמחקרים הראו, גם להתקף לב.
ולמרות זאת, אין עדיין מי שיודע אם טיפול ומניעת מיגרנות יכולים להשפיע על הסיכון לבעיות קרדיווסקולריות (של הלב וכלי הדם). מצד אחד, חוקרים ציינו כי תרופות המונעות התקפי מיגרנה יכולות באופן תיאורטי להוריד את הסיכון לבעיות קריווסקולריות. מצד שני, לתרופות מסוימות יכולות להיות השפעות שליליות: משככי כאבים אנטי-דלקתיים מסוימים קשורים לסיכונים קרדיווסקולריים, בעוד שתרופות נגד מיגרנה הידועות כ"ergots" נוטות לכווץ כלי דם לאורך כל הגוף.
המחקר הנוכחי לא מומן על-ידי אף חברת תרופות, לדברי ד"ר נזריאן, ולאף אחד מהחוקרים לא היו קשרים עם תעשיית התרופות.
