תביעה לזכויות על מקרקעין נדחתה לנוכח חשד כי לבית משפט השלום בירושלים הוגש מסמך מזויף. זאת, מאחר שייפוי הכוח עליו התבססה התביעה כלל, בין היתר, כתובת דואר אלקטרוני, למרות שתאריך הנפקתו של המסמך היה בכלל בשנת 1986, בה טרם הומצא הדואר האלקטרוני.

תושב בית חנינא, מוחמד בדר אבו עישה, הגיש לבית משפט השלום בירושלים עתירה האוסרת על תושב אחר בשכונה לעשות עסקה כלשהי במקרקעין, אשר נמצא לכאורה בבעלותו של התובע. את התביעה ביסס אבו עישה על ייפוי כוח משנת 1986, אלא שאותו מסמך בדיוק הוכיח את טענות ההגנה לזיוף, לאחר שהתגלו בו מספרי טלפון ארוכים מדי, בנוסף לדואר אלקטרוני שלמרבה הצער עוד לא הומצא באותה התקופה.
כתב התביעה המדובר נסמך כולו על טענת אבו עישה, לפיה הוא בעל הזכויות בקרקע הנמצאת בשכונת בית חנינא בירושלים, על יסוד ייפוי כוח שבעליה הקודמים נתנו לצד שלישי. במהלך המשפט הציג אבו עישה את ייפוי הכוח, שלכאורה אומת על-ידי עורך דין ונוטריון בשנת 1986, ועליו פרטי הנוטריון הכוללים כתובות, מספרי טלפון ופקסימיליה, ואפילו דואר אלקטרוני.

אלא שאבו עישה כנראה שכח שבשנת 1986 היו מורכבים מספרי הטלפון בארץ מ-6 ספרות בלבד, ובטופס אימות החתימה שהציג היו מספרי הטלפון והפקס בני 7 ספרות. בנוסף לכך, בשנת 1986 כמעט שלא נעשה שימוש בפקסימיליות ברחבי הארץ, וחשוב מכל - טרם נעשה שימוש בדואר אלקטרוני על-אף שכתובת דואר שכזו התנוססה על המסמך בגאון.

השופטת תמר בר-אשר צבן, שהבינה כי לפניה מסמך אשר זויף בצורה חובבנית ביותר, הורתה על מחיקת כתב התביעה על הסף, וציינה: "במקום שבו הבקשה לסילוק על הסף נסמכת על עובדות שעולות מתוך המסמכים שצירף התובע עצמו לכתב התביעה, ומסמכים אלה כאמור מדברים בעד עצמם, הנתבע אינו צריך לתמוך את הבקשה בתצהיר והתביעה נמחקת על הסף".

בהחלטה אף קבעה השופטת כי אבו עישה ישלם לנתבע את שכר טירחת עורך דינו, בסך של 10,000 שקלים.