פס"ד: אין לעקל נכסים הרשומים ע"ש בני זוג של חייבים

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל החודש (1.7.10) את ערעורה של דליה פלח וילדיה, על החלטת בית משפט השלום בתל אביב, והצהיר, כי רכב, שהיה רשום על שמה במשרד הרישוי, הוא בבעלותה המלאה, וכי פעולות שנקט המוסד לביטוח לאומי, לעיקול ולמכירת הרכב, היו שלא כדין.

המקרה עוסק בזוג אשר התחתן בשנת 1984, ושחל ביניהם משטר איזון משאבים, בהתאם לחוק יחסי ממון, ולא הלכת השיתוף, אשר תקפה רק על בני זוג שנישאו לפני שנת 1974.

הרכב אשר שימש את בני המשפחה היה רשום במשרד הרישוי על שמה של האישה. במסגרת הסכם גירושים שנחתם בין בני הזוג בשנת 2003, אף נקבע במפורש, כי הרכב יוותר בבעלותה המלאה של האישה.

לאור חוב של הבעל למוסד לביטוח לאומי, נקט ביטוח לאומי בפעולות לגביית החוב, בין היתר באמצעות הטלת עיקול על הרכב. בעקבות כך, פנתה האישה לבית משפט השלום בתל אביב, וביקשה להצהיר כי הרכב הינו בבעלותה המלאה, וכי אין לביטוח לאומי סמכות לעקל או לתפוס את רכבה לצורך גביית חוב של הבעל.

בית משפט השלום בתל אביב דחה את עתירתה של האישה, וקבע כי האישה לא הצליחה להוכיח במסמכים כי מקור הכספים לרכישת הרכב הוא שלה, וכי הרישום הדקלרטיבי במשרד הרישוי והסכם הגירושים שנחתם בין בני הזוג, אינו מספיק על-מנת להוכיח, כי הרכב הוא בבעלותה המלאה.

האישה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שופט בית המשפט המחוזי, ישעיהו שנלר, קיבל כאמור את עמדת האישה, ביטל את פסק דינו של בית המשפט השלום, והצהיר, כי הרכב אומנם היה בבעלותה המלאה של האישה, וכי פעולות המוסד לביטוח לאומי נעשו בניגוד לדין.

חזקת השיתוף: גם לו הייתה חלה - אין בכך כדי להביא להטלה אוטומטית של חובות בן-הזוג

בית המשפט המחוזי דחה את עמדת הביטוח לאומי בדבר החלת חזקת השיתוף על בני הזוג. בעניין זה טען האחרון, כי גם אם הרכב הוא בבעלותה המלאה של האישה, הרי שמכוח חזקת השיתוף, יש לחייב גם את האישה בחובותיו של הבעל. בית המשפט המחוזי דחה עמדה זו על הסף משתי סיבות: ראשית, בני הזוג התחתנו בשנת 1984, ומשכך, קבע ביהמ"ש כי חל עליהם חוק יחסי ממון, אשר מטיל משטר של איזון משאבים, ולא את חזקת השיתוף, אשר חלה לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בשנת 1974. שנית, הפסיקה קבעה, כי גם ביחס לבני זוג אשר נישאו לפני שנת 1974, ושחלה עליהם חזקת השיתוף, אין בכך כדי להביא להטלה אוטומטית של חובות של בן זוג אחד על האחר, וממילא, מרגע שבני הזוג הסכימו להפרדה רכושית ביניהם, יש לקבל הפרדה זו ואין להטיל עליהם להציג הסבר, צידוק או מניע סביר לרצונם זה, גם כאשר יצירת ההפרדה נבעו מרצון של בני הזוג לחסן נכסים אלה מנושי החייב.

באשר לבעלותה של האישה על המכונית בכללותה, נקבע כי משזו רשומה על שמה במשרד הרישוי, אומנם הרישום הינו חזות הכל, אולם אין להתעלם ממנו. בפסק-הדין נאמר כי אין יסוד לחזקה שעליה התבסס בית משפט השלום, לפיה העברת הבעלות נעשתה לתכלית לא כשרה, וכי הנטל להוכיח אחרת מוטל על בת הזוג. מכאן, שהיה על הביטוח הלאומי להוכיח, כי הייתה כוונה שהמכונית תהיה רכוש משותף של בני הזוג, ולהראות כוונה ספציפית כזו של בני הזוג, ומשלא עשה כן, יש לדחות את טענותיו.

נקודה נוספת שהעלה בית המשפט המחוזי, למעלה מן הצורך, נוגעת לתחולת סעיף 119א' לפקודת מס הכנסה. סעיף 119א' לפקודה מתיר לרשויות המס לגבות חובות מס מקרובי משפחה של חייב במס סופי, אשר העביר את נכסיו ללא תמורה לקרובים אלה. בית המשפט המחוזי קבע כי ממילא אין סעיף מקביל לסעיף זה בחוק הביטוח לאומי, אך ממילא, לשיטתו, במקרה דנן, הנכסים הועברו לפני שנוצר חוב המס הסופי של הבעל לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי, ומשכך, אין מקום להפעיל את סעיף 119א' לפקודה על המקרה הנדון.

דליה פלח יוצגה ע"י עו"ד בועז פיינברג ממשרד גולדמן-ברון, מס הכנסה יוצג ע"י עו"ד סילס והמוסד לביטוח לאומי יוצג ע"י עו"ד מלוא.