פס"ד: לשון הרע בבטאון הלשכה נעשה בתום לב

השופט חגי ברנר מבית משפט השלום בתל אביב דחה בשבוע שעבר (5.8.10) את תביעתו של עו"ד אסף שרעף נגד לשכת עורכי הדין, בסכום של מיליון שקלים, בטענה כי היא אחראית לפרסום לשון הרע על אודותיו. הלשכה יוצגה בהליך על-ידי עו"ד יעקב קלדרון.

הפרסום המדובר נכתב בחודש פברואר 2007 בבטאון הלשכה, על-ידי עו"ד איתי בן-חורין. הפרסום הינו מאמר דעה שכתב עו"ד בן-חורין, בו הביע את דעתו על פרשת לשון הרע ברשת ארומה, והשתמש במספר ביטויים ביקורתיים נגד עורך-דינה של המעורבת בפרשה, בטענה כי אילו היה פועל בשום שכל ומערב את התקשורת בראשית הפרשה, מצב לקוחתו היה טוב בהרבה.

עו"ד שרעף טען כי הפרסומים הללו גרמו לו פגיעה תדמיתית קשה ונזק ממון ממשי, שבא לביטוי בירידה חדה בהיקף הכנסתו השנתית, משום שבגלל הפרסום עורכי דין חדלו להעביר אליו תיקים של לקוחות לטיפולו.

הלשכה ועו"ד בן-חורין טענו להגנתם כי הפרסום כלל איננו מהווה לשון הרע על התובע, שכן שמו איננו נזכר בפרסום וממילא לא ניתן לדעת כי הכוונה אליו. כמו-כן, לטענתם, הפרסום איננו מהווה לשון הרע משום שמדובר במאמר דעה, ועל כן מדובר בפרסום הראוי להגנה מוגברת של חופש הביטוי, משום שהקורא נוקט גישה ספקנית לגבי תוכנם של מאמרי דעה, בשונה ממאמרי עובדה. לטענת הלשכה ובן-חורין, העדים שזימן התובע עצמו העידו כולם כאחד כי תדמיתו של התובע כלל לא נפגעה בעיניהם מחמת הפרסום.

בפסק-דינו, ציין השופט כי אומנם פורסמו דברים המהווים לשון הרע נגד התובע, אך כי הוא סבור שהפרסום נעשה בתום לב מהותי, "שכן הוא נעשה כחלק מן הויכוח שהתנהל ועודנו מתנהל בציבור הרחב בכלל, ובקרב ציבור עורכי הדין בפרט, בדבר השימוש הנעשה על-ידי עורכי דין באמצעי התקשורת במקביל לניהול הליכים משפטיים..."

עוד מציין השופט כי "הלשכה דווקא הציעה לתובע, במכתב תשובה... לפרסם טור תגובה משל עצמו בגודל ובמיקום דומים בבטאון הלשכה, בו יוכל לפרוס את משנתו ולהגיב על הדברים שפורסמו לגביו. משום מה, התובע לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו..."

השופט גם פסל את טענתו של עו"ד שרעף, לפיה הכנסתו נפגעה בעקבות הפרסום. הוא הזכיר כי כל עורכי הדין שהעידו מטעמו אמרו כי הפרסום לא פגע בדעתם עליו או בהערכתם המקצועית כלפיו, וציין כי השינוי השלילי בהכנסותיו בשנה החולפת לפרסום אינו הוכח כנובע ישירות מן הפרסום וכי יכול היה לנבוע משלל סיבות אחרות.

עם זאת, השופט לא פסק צו להוצאות, שכן הוא טען כי לא מקובלת עליו הביקורת המכנה עורך-דין בשלל כינויים שליליים, משום שבחר לנהל הליך משפטי בין כותלי בית המשפט ולא בזירה התקשורתית.