מחקר: הרוח סייעה למשה לקרוע את ים סוף

עולם המדע סבור כי מצא הסבר מניח את הדעת כיצד "חצה" משה את ים סוף (הים האדום) לשניים. כידוע, ספר שמות מתאר את משה כנוטה את ידו מעל הים, ובכך גורם לו לסגת, אך מחקר חדש שפורסם לאחרונה בארה"ב מגלה כי ייתכן שהאפקט הושג באמצעות רוח מזרחית יציבה במהירות של כ-100 קילומטרים לשעה, בפרק זמן של כ-12 שעות.

הדמיות מחשב המופעלות ע"י קבוצת מדענים במרכז הלאומי למחקר אטמוספרי באוניברסיטת קולורדו - חלק ממחקר גדול יותר הבודק כיצד משפיעה הרוח על המים - הראו כיצד הרוח דוחקת במים חזרה לנקודה בה הנהר משתפל ומתמזג עם מפרץ חופי.

"ההדמיות תואמות בצורה קרובה למדי את מה שמתואר שהתרחש בים האדום בספר שמות", מסר קארל דרוז, חבר קבוצת המחקר. "את חציית הים ניתן להבין באמצעות דינמיקה נוזלית. הרוח מזיזה את המים בדרך שתואמת את החוקים הפיזיקליים, ובכך יוצרת מעבר בטוח כשהמים נמצאים משני צדי היבשה, כשבאופן פתאומי המים יכולים לכסות אותה בחזרה".

הכתבים הדתיים שונים מעט בגרסאותיהם באשר לאותו אירוע, אך כולם מתארים את משה מוביל את בני ישראל מחוץ למצרים לפני כ-3,000 שנה, כשברקע דולקים אחריהם צבאותיו של פרעה. הים האדום נחצה לשניים ומאפשר למשה ולבני ישראל לעבור בבטחה, ואז הוא נסוג מייד בחזרה ובולע תחתיו את הרודפים, ומטביעם.

קבוצתו של דרוז איתרה אתר אפשרי דרומית לים התיכון, שם ככל הנראה התרחש המעבר האגדי, ויצרה מספר מודלים של היווצרויות קרקע שיכלו להתקיים באותה התקופה, על פיהם אולי נוצרו העדויות על חציית הים. המודל דורש היווצרות מפרץ רדוד בצורת U לאורך החוף. הוא מראה כי הרוח נאה במהירות של כ-100 ק"מ לשעה, והייתה עזה למדי למשך מספר שעות. מצב זה יכול היה לדחוק את המים למרחק של כשני מטרים. לדבריהם, "גשר היבשה" שנוצר בתנאים אלה היה באורך של 4-3 ק"מ ורוחבו כ-5 ק"מ. הוא נותר פתוח במשך כ-4 שעות.

"אנשים תמיד היו מוקסמים מהסיפור בספר שמות, ותהו האם הוא מבוסס על עובדות היסטוריות", הוסיף דרוז. "מה שמראה המחקר הוא שלתיאור של חציית המים בהחלט יש בסיס מדעי אפשרי בחוקים הפיזיקליים".

על-פי המסורת היהודית, נבקע ים סוף ל-12 שבילים כמספר שבטי ישראל ובני ישראל עברו בחרבה, כלומר - על אדמה יבשה ולא בוצית. עוד נמסר במסורת כי בעת חציית הים, ראו ישראל את המים לפניהם ובכל צעד לפנים נקרעה עוד פיסה.