אברך שיישאר בישיבה עד גיל פרישה יקבל מהמדינה קצבאות בשווי שלושת רבעי מיליון שקלים. כך עולה מבדיקת חדו"ש, עמותה לחופש דת ושוויון. את הנתונים חשפה חדו"ש היום בכינוס החרום בכנסת בנושא "חוק האברכים". הנתונים מתייחסים למשפחה שכיחה של 8 ילדים. אברך שלו 12 או 13 ילדים יקבל מאה אלף שקלים יותר. יודגש כי הנתונים מתייחסים רק לקצבת הכולל ולקצבת הבטחת ההכנסה לאברכים, שנותן האגף למוסדות תורניים של משרד החינוך. הם אינם כוללים שורה של הטבות אחרות.
חישובי חדו"ש מתבססים על ההנחה של 45 שנות לימודי בכולל שעבורן יקבל האברך קצבת כולל בסך 456 אלף שקל (גובה הקצבה לחודש הוא 845 שקלים). לדברי העמותה, הסכום האסטרונומי מלמד עד כמה לא הגיונית האפשרות ללמוד בכולל ללא הגבלת זמן. החישובים כוללים הנחה של קבלת קבצת הבטחת ההכנסה לאברכים (בסך 1,040 שקלים לחודש) במשך 24 שנים, מה שיביא לסכום של 300 אלף שקל. במשפחה של שישה ילדים ירדו הקצבאות ל-700 אלף. במשפחה של 12 ילדים יתכנו קצבאות ב-850 אלף.
את הבדיקה ביצע סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש, שחר אילן. אילן הוא שערך ב-1998 את התחקיר המקיף על סל ההטבות לאברך במסגרת סדרת התחקירים "דוח הארץ - חרדים 98".
יושב-ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב האשים בכינוס בכנסת את ראש הממשלה
בנימין נתניהו באחיזת עיניים. לדברי רן לבנה, לא ייתכן שמכנסים וועדה שמסקנותיה ידועות מראש. הוא הבטיח כי הסטודנטים ייצאו בשבועות הקרובים לסדרת פעולות מחאה, ואמר: "המדינה רשאית להעניק מלגות קיום לאברכים אם היא רואה לנכון. אולם לא ייתכן שציבור הסטודנטים, הנושא בנטל שירות המילואים, עובד למחייתו ולומד- לא יזכה לתמיכה הולמת ושווה מהמדינה. הענקת המלגות לאברכים ולא לסטודנטים משמעותה כי לדעת המדינה, אברך תורם למדינה יותר מסטודנט לרפואה. זו אמירה קשה המהווה סטירת לחי לציבור הסטודנטים".
ח"כ
עינת וילף אמרה כי מפלגת העבודה צריכה להוביל את ההתנגדות לחוק האברכים. לדבריה, יש להיאבק בנושא זה יותר מאשר בשאלת התהליך המדיני, כי "הוא תלוי רק במנהיגות הישראלית". עוד אמרה כי יש מקום להציע מלגות קיום לאנשים המוגדרים עילויים בלימודי יהדות, אולם להציע זאת למספר מוגבל של מצטיינים - הן בכוללים והן באוניברסיטאות.
ח"כ
ציפי לבני אמרה כי שוויון זה לא מותרות אלא ערך בסיסי. "זה לא בעד או נגד חרדים. לא אגרר לניסיון להפוך את המאבק הזה נגד חרדים או נגד סקטור אחר. העניין הוא לא מאבק בין סקטורים. הוא לא נגד ישיבות שהיו יכולות וצריכות להיות חלק מהמסורת והתרבות שהיו כל השנים חלק מהיהדות. החרדים לא צריכים להיות בשולי החברה, הם חלק מהחברה ועידוד של יציאה לעבודה זה לא עונש. פרנסה זה לא עונש זה חיים בכבוד. צריך לעודד לצאת לעבודה, ובמקביל לתת רשת ביטחון למי שלא יכול להתפרנס בכבוד על-פי קריטריונים שוויוניים. ישראל חייבת לקבוע סדרי עדיפויות. חשוב לתת מקום לישיבות אבל לא רק. זה מוכרח להיות השכלה גבוהה ושוויון לא רק במונחים תקציביים אלא גם בשירות לחברה וחייבים לעודד מקסימום תרומה לחברה...בג"צ קבע שזה לא שוויוני. נכון, העיוות גם היה קיים לפני ההחלטה של בג"צ אך משהיא שם צריך להחליט - נקדש את העיוות או נשנה אותו? זו תפקידה של הנהגה. תיקון הוא לא פשרה בין סקטורים אלא קביעת סדרי עדיפויות שמכבדים את כל החלקים בחברה, גם את החרדים אבל תוך כדי לא מנצלים פוליטית את הכוח הפוליטי העודף שיש לסקטור מסוים".
ח"כ
אורית זוארץ אמרה: "אנו עומדים בפני מציאות פרדוקסלית וייחודית לישראל, בכל העולם יהודים-דתיים עובדים לפרנסתם ורק בישראל הם נדרשים לתנאים מיוחדים. מי שמשלם את המחיר הם כלל משלמי המיסים והאזרחים היצרניים, לא רק הסטודנטים. אנו חיים במדינה בה היציבות השלטונית עומדת מעל החוק, שר האוצר וראש הממשלה נכנעים לאיומי הקואליציה. זהו מחיר השותפות הטבעית בה בחר נתניהו".
