פקח בעיריית אשקלון שיקר בעדותו בבית המשפט, התביעה הגישה מסמך מזויף ונציגת המדינה המשיכה בניהול הליך פלילי למרות שעובדות אלו נחשפו במהלך המשפט. כך קובע שופט בית משפט השלום באשקלון,
אלון אינפלד.
נציג היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יריב אבישור, הגיש כתב אישום נגד תושב אשקלון, אורי סודמי. הלה הואשם שהחזיק בחצר ביתו שמונה מיכלי גז מלאים, פחי זפת ויריעות זפת, בלא אישור מכבי אש ובאופן שהיווה מפגע.
סודמי טען שהבית כלל אינו שלו אלא של גיסו, והוא רק מתגורר בו. הדבר אושר בעדותו של גיסו וגם בעדות עד הזמה של המדינה, מנהל סוכנות פזגז באשקלון. לדברי אינפלד, די היה בכך בכדי לזכות את סודמי. ואולם, הוסיף אינפלד, היה מקום לזכותו גם מחמת הגנה מן הצדק, בשל מה שכינה "ההתנהגות השערורייתית של הרשות".
עד התביעה העיקרי היה פקח העירייה, מכלוף וקנין. סודמי טען שווקנין שוחח בטלפון, במהלך הביקורת שהביאה להגשת כתב האישום, עם מפקח בכיר ממנו ושמו זוהר. וקנין הכחיש זאת בתוקף ואמר: "לא דיברתי עם אף אחד, אני קובע בשטח".
במשפט הסתבר, כי סודמי - שחש עצמו נרדף בידי העירייה - הקליט את שיחתו עם וקנין, ובה נשמע האחרון בבירור כאשר הוא משוחח בטלפון עם זוהר. וקנין סתר את עצמו גם על דוכן העדים, ולדברי אינפלד - לא הצליח לספק הסבר לסתירות בין גרסאותיו.
ההקלטה שערך סודמי הוכיחה חוסר דיוקים נוספים, הן בעדותו של וקנין והן בדוח שרשם ואשר כאמור היה הבסיס להגשת כתב האישום. לפיכך קבע אינפלד, כי וקנין "שיקר ביודעין בעדותו בבית המשפט".
במהלך הדיון התגלה עוד, כי הדוח עליו מבוסס כתב האישום זויף, והוגש לבית המשפט כשהוא מזויף. וקנין טען בעדותו, כי הדוח הוכן ב-12 במאי 2006, אך על-פי דוח אחר שלו עצמו - הביקור נערך חודשיים קודם לכן. תגובתו של וקנין: "הו, הו, אני עונה לכבודו שיש פה זיוף ותיקון של התאריך" - זיוף בו האשים את סודמי. בהמשך עדותו סתר וקנין את עצמו מספר פעמים בנוגע לתאריכי ביקוריו אצל סודמי, ולאחר מכן נמנע מלהשיב על שאלותיו של השופט בנושא זה.
אינפלד מוסיף: "התביעה במקרה זה, במקום להתכסות בכלימתה ולחזור בה מכתב האישום, נוכח עדותו התמוהה עד מאוד של עד התביעה, בחרה להמשיך במשפט עד תומו ואף תקפה את הנאשם בסיכומיה".
אבישור ניסה לטעון, כי וקנין אינו זוכר פרטים מסוימים בשל גילו המתקדם, אך אינפלד דחה טענה זו מכל וכל. "התייצבות עדים מקצועיים בבית המשפט, פקחים, שוטרים ועוד, אשר אינם זוכרים כלל את האירוע עליו הם מעידים, הוא עניין נפוץ מאוד... עדים כאלה פשוט מסבירים בחקירתם מה הם זוכרים ומה לא. לא התרשמתי כי העד קשיש מגיל הפרישה המקובל, ולא הוצגו ראיות כי הוא סובל ממחלה כלשהי הפוגעת בזכרונו באופן חריג. להיפך, התרשמתי כי דווקא תיק זה נחרט היטב בזכרונו.
"...תמהני על התובעת שאינה מבחינה בין עד שאינו זוכר, לבין עד המשנה את גרסתו, בתוך דקות, במשך חקירה נגדית, וזאת בעיקר כאשר הוא מעומת עם ראיות נגדיות, כפי שעשה המפקח דנן כאשר הושמעה לו הקלטת".
אינפלד גם מותח ביקורת קשה על טענותיו של אבישור נגד סודמי: "תמהני מדוע סבורה התובעת שאסור היה לנאשם לנצל את זכותו לחקירה נגדית מפורטת. בפרט כאשר הוא הצליח להעלות בחכתו ראיות ישירות אודות חוסר מהימנות העד, כאילו היה עו"ד ותיק ורגיל. אין מדובר בהצקה אלא בחקירה נגדית לגיטימית. לא ראוי היה לטענות אלה להיות מועלות על-ידי תובעת בפלילים".
בסיום פסק דינו הורה אינפלד לבחון האם יש מקום לפתוח בחקירה פלילית בגין זיוף הדוח, והאם על היועץ המשפטי לממשלה לבחון את התנהלות התביעה במקרה זה, או לפחות לחדד את ההנחיות למקרים דומים.
