בית המשפט המחוזי בחיפה אישר הגשת תביעה ייצוגית בסך 48 מיליון שקל נגד מפעל כרמל כימיקלים בעתלית שבשליטת גיל דנקנר. התביעה נובעת למפגעי ריח שיוצר המפעל, אשר ספג בעבר קנסות כבדים בשל עבירות בתחום איכות הסביבה. דנקנר אף השבית את המפעל כחלק ממאבקו נגד המשרד לאיכות הסביבה.
כרמל כימיקלים מייצר חומרים פלסטיים, שרפים ודבקים, המשמשים בעיקר לצורך ייצור ריהוט, בתעשיית העץ, תעשיית הפלסטיק ותעשיית הקרטון. אחד מחומרי הגלם למוצריו הוא פורמלדהיד, המוכר כחומר מסרטן.
את התביעה הגישו שני תושבי עתלית - חנה להט וגדעון בצלאל, המיוצגים בידי עוה"ד רם גורודיסקי ואמיר ישראלי. לטענתם, כרמל כימיקלים גורמת לפליטת פורמלדהיד, דבר היוצר מפגע ריח וסיכון בריאותי לתושבים המתגוררים בסמוך למפעל ולעושים שימוש בתחנת הרכבת הממוקמת בקרבתו, וזאת בניגוד להוראות רשיון העסק ותוך גרימת מפגע סביבתי.
להט טענה, כי היא סובלת בביתה באופן תדיר ממפגעי ריח שמקורם בפורמלדהיד. בצלאל טען, כי הוא נוהג בהמלצת רופאיו לצעוד במסלול המצוי בקרבת המפעל, ואף נוהג להסיע את בתו לתחנת הרכבת בבקרים, ובזמנים אלה הוא נחשף לריחות הפורמלדהיד שמקורם במפעל.
לטענת המבקשים, בביתו של אחד התושבים בעתלית, דני ריטמן, נערכה בדיקה מטעם המשרד להגנת הסביבה בפברואר 2009, וממצאיה הצביעו על חריגה של פי 1.5 בפליטת פורמלדהיד ביחס לערכים שנקבעו בדוח ועדת אלמוג, להם מחויבת כרמל כימיקלים על-פי רישיון העסק לפיו היא פועלת.
להט ובצלאל ביקשו לאשר תביעה ייצוגית על-פי ארבע עוולות:
- עוולת הרשלנות, שכן כרמל כימיקלים לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים על-מנת למנוע פליטה של פורמלדהיד.
- פגיעה באוטונומיה, המוצאת את ביטויה בפגיעה בזכותם לאיכות חיים ולנשום אוויר צלול ונקי.
- הפרת חובה חקוקה: לטענתם, כרמל כימיקלים הפרה את הוראות החוק למניעת מפגעים, האוסר על גרימת ריח חזק או בלתי סביר והאוסר על זיהום חזק או בלתי סביר של האוויר. כמו-כן, לטענתם, היא הפרה את הוראת רישיון העסק, הקובע שלא תהיה פליטה של ריח בלתי סביר מהמפעל ומגביל את פליטת הפורמלדהיד מהארובות.
- עוולת מטרד ליחיד: סעיף 13 לחוק למניעת מפגעים קובע, שדין הפרה של הוראות החוק כדין מטרד ליחיד.
הסעד המבוקש הוא פיצוי בסכום של 48 מיליון שקל לחברי הקבוצה, שלטענת המבקשים כוללת "תושבים המתגוררים בעיר עתלית ו/או עושים שימוש בתחנת הרכבת של עתלית", אם במישרין לחברי הקבוצה ואם באמצעות פיצוי לטובת הציבור.
כרמל כימיקלים טענה בתשובתה, כי התובעים לא הציגו שום תיעוד לתלונות על מפגעי ריח, לא ניתן לדעת מי התלונן, מתי ומהי התלונה. לטענתה, התובעים עומדים מאחורי רוב, אם לא כל, תלונות התושבים למשרד להגנת הסביבה, ואיש מהם לא פנה אליה בתלונה כלשהי בעניין המפגעים הנטענים, דבר המלמד על חוסר תום ליבם.
לטענת כרמל כימיקלים, "הבקשה כולה תלויה ברגישות חוטמה של התובעת", ואין בכך כדי להעניק לה עילת תביעה אישית נגדה. קל וחומר שאין בכך להרים את הנטל הנדרש להכשרת תובענה ייצוגית בשם כל תושבי עתלית.
עוד טענה כרמל כימיקלים, כי לא הייתה שום חריגה מתקני איכות הסביבה, שכן ממצאי הבדיקות אינם חורגים מהתקן המחייב בישראל לפורמלדהיד, ואילו ממצאי ועדת אלמוג הם בגדר המלצה בלבד.
לדברי כרמל כימיקלים, הגדרת הקבוצה בבקשה אינה מגובה בראיות ואינה מנומקת, שכן אם להט נחשפה לריח רע, לא ניתן להסיק מכך שכל תושבי עתלית נחשפו לריח או לפורמלדהיד בכלל. לגישתה, להט ובצלאל כלל לא הוכיחו קיומה של קבוצה שניתן לתבוע בשמה בגין המפגעים הנטענים על ידם.
טענה נוספת של כרמל כימיקלים היתה, שבצלאל עומד בראש תנועה פוליטית מקומית ואף התמודד בבחירות לראשות המועצה האזורית חוף הכרמל, ובקשה זו נועדה לשרתו בפעילותו הפוליטית המקומית, והיה ראוי שהדבר יצוין בבקשה.
סגן נשיא בית המשפט,
יגאל גריל, קבע, כי להט ובצלאל עמדו בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לגבי שלוש מתוך ארבע העילות בגינן ביקשו להגיש את התביעה: הפרת החובה החקוקה הקבועה בסעיף 3 של החוק למניעת מפגעים, חריגה מסטנדרט הזהירות הנדרש וגרימת מטרד ליחיד.
גריל קבע, כי הקבוצה התובעת תכלול את תושבי עתלית שהתגוררו בישוב במועד הגשת התובענה, ככל שסבלו ממפגע הריח, וכן את מי שעשה שימוש תדיר במועד הגשת התובענה בתחנת הרכבת שבעתלית, וככל שסבל ממפגע הריח.
השאלה העיקרית המשותפת לחברי הקבוצה התובעת היא: האם נגרם לקבוצה התובעת מפגע סביבתי בשל ריח חזק או בלתי סביר ממפעלה של המשיבה, ומהו היקפה של הקבוצה התובעת. הסעד הנתבע הוא פיצוי לטובת הציבור (ולא לנפגעים ספציפיים).
