ראש המועצה המקומית מטולה, הרצל בוקר, הגיש ב-24 בנובמבר כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד המקומון ידיעות קריית שמונה, מקבוצת
ידיעות אחרונות, בגין כתבה שהוציאה לשון הרע על אודותיו, ולפיכך הוא דורש פיצוי בסכום של 2.5 מיליון שקל.
בתביעתו, שהוגשה באמצעות עו"ד
ערן שפינדל ממשרד עו"ד שפינדל, כהן - בלחרסקי ושות', יוצא בוקר בטענה כי המקומון החליט לפגוע ולהכפיש את יושרו וניקיון כפיו בכתבה שפרסם על אודותיו, כתוצאה מנקמנות ומאינטרסים אישיים של יריביו הפוליטיים.
בכותרת הכתבה מואשם בוקר ב"תפירת מכרזים לקרובים", אולם בכתב התביעה הוא טוען כי בפנים הכתבה ישנה התייחסות למכרז אחד ויחיד - מכרז הסעות תלמידים. לדבריו, אילו העובדות היו מוצגות כהווייתן ביחס לאותו מכרז הסעות, הציבור היה נחשף לכך שדבר לא נעשה שלא כשורה. בוקר טוען כי המועצה העמידה את השירות האמור למכרז, על-מנת להפחית את סעיף ההוצאות השנתי בגין הסעות תלמידים ומורים. והלכה למעשה, ההוצאות אכן פחתו משנים עברו. כמו-כן, הוא טוען, החברה אשר זכתה בסופו של יום במכרז, עבדה בעבר עם המועצה, וזאת עוד טרם מינויו של התובע לראש המועצה. את המכרז ליווה באופן צמוד, ובכל שלבי הדיונים, היועץ המשפטי של המועצה, והמכרז אף עבר את שבט ביקורתו של מבקר המועצה (גוף שאינו תלוי במועצה ו/או העומד בראשה), אשר קבע כי לא נפל כל דופי בפעילות המועצה במכרז או בפעילותו של ראש המועצה.
"מכאן נשאלת השאלה על יסוד אלו נתונים, ביסס העיתון את טענתו כי המכרז 'נתפר' למקורבי התובע? על יסוד טענה מרכזית (שגויה) לפיה החברה הזוכה הייתה גבוהה ב-130 אלף שקל מהצעה של חברת הסעות אחרת", נכתב בכתב התביעה.
עוד נאמר בכתב התביעה כי "התובע - ראש המועצה, גאה ביושרו ופועלו מזה כ 35- שנה: לחזק - להגן - ולפתח את יישובי הצפון ובפרט את המועצה המקומית מטולה, תחת אמתחתו 'כנבחר ציבור', הוא מחזיק אך ורק בשמו הטוב ובפועלו רב השנים. לפתע הוא מוצג כלפי כולי עלמא כ'מושחת'; ולו, לא נותר אלא לעמוד ולחזות במראה עמל כפיו ושמו הטוב העולים בלהבות".
לדברי התובע, מקומון ידיעות קריית שמונה חטא כלפי התובע שלוש פעמים: פעם אחת בעצם פרסום "הכתבה הדיבתית, השקרית
והפוגענית"; פעם שנייה בכך שלטענת התובע הפציר בהם לבדוק את העובדות לאשורן טרם פרסום הכתבה (הפנה אותם להחלטות שיפוטיות וליועץ המשפטי של המועצה), אולם הם התעלמו, לדבריו, במפגיע, מבקשתו; ופעם שלישית בכך שבחרו שלא להיענות לדרישתו ולהתנצל על הבדיות שפורסמו על ידם, בין היתר, באמצעות הכנת "כתבה מתקנת".
התובע טוען כי משהייתה לנתבעים האפשרות לצמצם את נזקיו על-ידי פרסום כתבה מתקנת ומתנצלת - אך הם בחרו שלא לעשות כן, חרף ועל-אף שהובא לידיעתם, כי האמירות שפורסמו על ידם בכתבות הן טועות ומטעות ועולות כדי הוצאת לשון הרע, לטענתו - הרי שאין הם יכולים עוד לטעון להגנת תום לב.
